שאלו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מדוע הוא עדיין עם הגבס, ואמר לו הרב זצ"ל, אם ראש הישיבה יגיד לי ללכת בלי הקביים, אעשה זאת! אמר לו מרן "לך בלי קביים"

אחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו אשר נסתלק באחרונה מעמנו, היה איש האשכולות אציל המידות ומעתיק השמועה הגאון הגדול רבי ישראל סוקל זצוק"ל, מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון' ומלפנים מראשי ישיבת 'ברכת יצחק' – אור יהודה רבות בשנים, מחבר סדרת הספרים 'קונטרס השיעורים'.

תורתו ושיעוריו הנפלאים של ר' ישראל היו מלאים וגדושים באוצרות רוח אשר הנחיל לתלמידיו מבארו הגדול שנתמלא מבארם של גדולים. ינק הוא את דרכו ממורו ורבו מרן ראש לראשי הישיבות רבנו שמואל רוזובסקי זצוק"ל והיה הוא בבואה של ר' שמואל בדרך לימודו ובדרכי הנהגתו, אצילות מלכותית ברוגע ובנועם. היה הוא צמא לשמוע עוד ועוד דעת חכמה ומוסר מזקנים ומצעירים, וקיים בעצמו 'איזהו חכם הלומד מכל אדם'.

ר' ישראל היה אמן בלהעיר בחכמה את תשומת לב ציבור בני הישיבה להלכה ברוגע ובנעימות. כך למשל היה מקפיד מאד על זמן קריאת שמע שיהיה כשיטת ה'מגן אברהם' בדווקא, והיה אצלו חוק ולא יעבור שלא להסתמך בשום אופן על השיטה המקילה יותר של הגר"א ו'בעל התניא', שכן בשל תורה הלך אחר המחמיר.

היו לא יכולות מופלאות לגרום לכך שהתפילה תתקיים בזמנה ויספיקו קריאת שמע בברכותיה לפני סוף זמנה הראשון, גם בזמנים שהבחורים היו עייפים מאוד, כגון בשמחת תורה או בימי הקעמפ וכדו'.

אפילו בהלוויה שלו סיפר אחר מתלמידיו שהוא התעורר באמצע הלילה מאזעקות שנשמעו, ועד שהצליח להירדם מחדש עבר זמן רב, כך שבבוקר היה עייף מאוד, ומחמת העייפות לא התעורר בזמן הרגיל. בשעה שמונה בבוקר עבר הרמקול שהכריז על מועד הלוויה של רבי ישראל זצ"ל, וזה מה שהעיר אותו לפני זמן קריאת שמע, שיוכל להספיק לקרוא קריאת שמע לפני סוף זמנה הראשון… והוסיף האברך ואמר, שאפילו אחר פטירתו הצליח רבי ישראל לשמור עליו שלא יפול מהשמירה על כך! ויהי לפלא!

תלמידיו מספרים רבות גם על הקפדתו לעמוד בזמני ההלכה גם בימים שבהם שעון החורף החל עוד קודם ליום כיפור. היו פעמים שחזרת הש"ץ בשחרית עלולה היתה להסתיים אחרי סוף זמן תפילה, ור' ישראל דאג שהחזן יזדרז בשחרית לגמור את כל חזרת הש"ץ קודם לזמן תפילה, שהרי יום כיפור היום וכיצד ניתן לעבור על ההלכה…

כמו כן הקפיד שלא לאכול לפני התקיעות, מכיון שהיה מקפיד מאד על 'קידוש במקום סעודה' והיה נוטל ידיים תמיד לקידושים, גם בשבועות ושמחת תורה, והיה שואל כיצד בראש השנה שכולם רגילים לעשות קידוש, גורמים לבחורים להימנע מכך שיהיה הקידוש במקום סעודה.

היה הוא אומר לבחורים שהכיר בהם שהם ראויים לכך, אתם יודעים שזה לא לכתחילה לאכול לפניה תקיעות, והיה מציע שישתו כוס קפה לפני התפילה ולאחריו ישתו עוד שתי כוסות מים, והרגיע אותם שלא ידאגו כי באופן כזה לא ירעבו ולא יצמאו. כך היה הוא מחדיר את ההלכה בצורה מונגשת ברוגע מוחלט, עם עצות מועילות כיצד למעוד בה באופן המהודר ביותר.

כמו כן סיגל לעצמו הנהגות מיוחדות רבות אחרות, כמו למשל ההקפדה שהיה מקפיד לטבול מדי בוקר במקוה קר, בכל יום ובכל מצב. כאשר היה בקעמפ של הישיבה שהיה בכל מיני מקומות שלא היה בהם מקווה פתוח, היה מחפש עם התלמידים איך אפשר לקיים את המנהג, ותלמידיו היו נדהמים איך תמיד הוא הצליח למצוא את האחראי או הגבאי וקיבל את המפתח.

בכלל, אומרים תלמידיו, הקעמפ של ר' ישראל היה הספרים והמחברות שלו שהלך עמם לכל מקום! תמיד היה יושב וכותב במשך שעות בשקיעות גדולה, זה היה המנוחה והחופש שלו!

הנהגה מעניינת נוספת שהיתה לו, מספרים התלמידים, בכל עת שהכניס שטר כסף לכיסו היה מקפל אותו בצורה שלא יראו את התמונה המופיעה עליו, שהרי אסור לראות פני רשע…

בשנים עברו היה לג'וינט קרן מיוחדת שהיתה מעניקה תקציב למי שקבל סמיכה מרבותיו. כדי לקבל את התקציב, ביקש רבי ישראל מרבו מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שיכתוב סמיכה עבורו, ורבי שמואל כתב עליו יותר ממה שהיה כותב על אחרים. רק לאחר פטירתו גילו בניו כי במשך השנים אף קיבל סמיכה מהגאון הגדול רבי יעקב אדלשטין זצ"ל והגאון הגדול רבי יצחק שיינר זצ"ל, והסתיר זאת אפילו מבני המשפחה הקרובים ביותר.

 ***

בקיץ של שנת תשמ"ח, כשנפתחה ישיבת 'ברכת יצחק' באור יהודה ע"י הגאון ר' יעקב פרידמן שליט"א ובחורף שלאחר מכן נתבקש על ידו להיכנס למסור שיעורים לתלמידים יחד עם ראש הישיבה הגר"א פוסטבסקי שליט"א, יצא שמו לתהילה בהרבצת התורה בשיעוריו הבהירים והמופלאים והעמיד תלמידים רבים בקרן אורה של תורה ויראה.

מסירותו לתלמידיו הייתה מן המופלאות כאשר שהה בישיבה החל מתפילת שחרית ועד לאחר מעריב בחורף ומנחה בקיץ, כשתים עשרה שעות ויותר. בסדר ב' למד בחברותא בטלפון בחדר והיה יוצא לשיחות המשגיח הגאון ר' חזקיהו מישקובסקי שליט"א או לשיחות הגאון הגדול ר' יעקב פרידמן שליט"א והיה מתיישב יחד עם הבחורים וכותב את השיחות…

בימים בהם מסר חבורות לקיבוץ היה נשאר גם כל הסדר ג' והיה יוצא לביתו רק בשעה אחת עשרה.

פעם סיפר שהיה לו שבר ברגלו והרגל הייתה מגובסת לזמן ארוך ואחרי ארבעה חודשים נכנס למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ודיבר עמו. שאלו מרן מדוע הוא עדיין עם הגבס, ואמר לו הרב זצ"ל, אם ראש הישיבה יגיד לי ללכת בלי הקביים, אעשה זאת! אמר לו מרן "לך בלי קביים", וסיפר ר' ישראל שכשיצא מבית הגראי"ל, נעמד בלי הקביים והחל ללכת כאחד האדם! "ועשית ככל אשר יורוך", הפטיר בפשטות, "הראש ישיבה אמר לי ללכת בלי קביים!".

מעשה שהיה בקבוצת בחורים שבאו לישיבה, ואמרו שהם היו בחורים שרמת הלימוד שלהם היתה בינונית למדי… ר' ישראל קרא להם ואמר להם בימים הראשונים שלמדו בשיעור א', שהוא שמע עליהם שהם בחורים מיוחדים מאד ושיבחם. הבחורים מצדם התאמצו להוכיח שאכן הם בחורים ברי מעלה, ואכן זכו לראות ברכה בעמלם!

היה ר' ישראל אומר, שבדורנו הבחורים מלקים את עצמם רבות ולא מאמינים ביכולות שלהם, ולכן תפקידו של המג"ש זה לעודד אותם ולהחמיא להם כדי לרומם את רוחם ולתת להם דרבון להתאמץ ולהשקיע.

התלמידים שלמדו אצלו ב'אור יהודה' מספרים שהם נקשרו לר' ישראל בעבותות אהבהף וראו בו את רבם המובהק והתייעצו עמו בכל תהלוכות חייהם הן בתקופת לימודם בישיבה וגם לאחר שנישאו והקימו בתים בישראל. במיוחד היה מסייע רבות לבחורים בבניית ביתם נאמנה והיה שומע את כל הפרטים ונותן לבחור את הכח להחליט את הדברים בצורה חתוכה מאד.

כמו"כ היה מסייע להם להתקבל לכוללים חשובים, והיה מתקשר לראשי הכוללים להמליץ עליהם.

היה קורא לחתנים לפני החתונה ונותן להם עצה לקבלה טובה לחיים, לאחד אמר שהוא 'בר הכי' להקפיד על נתינת חומש מנכסיו לצדקה, לאחר אמר שילמד חמש דקות מדי יום בספר מוסר עם אשתו, ולתלמיד נוסף הורה שיקפיד שישמע קול התורה בביתו. כמו כן עודד מאוד את תלמידיו להקפיד על טבילה במקווה טהרה.

מספרים התלמידים שהיתה לו אומנות מיוחדת למצוא כל בחור במה הוא יכול להצליח, והיה מעודדו ללמוד לפי טבעו. את אחד הבחורים, שנמשך ללימוד בבקיאות היה מעודד אותו לסיים מסכת אחרי מסכת, ולהיבחן אצל מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל על כל מסכת לאחר שיסיימה, עד שסיים בדרך זו את כל הש"ס!

בחור אחר שלא נמשך ללימוד, התבקש על ידו להיות אחראי לצלם כל בוקר את המראי מקומות, והעיד אותו בחור שהוא שמר אצלו את כל המראי מקומות, וע"י כך הוא 'נשאר בעניינים' ולא התנתק מלימוד התורה.

רבים מהתלמידים היה מעודד לכתוב את השיעורים, על ידי שהיה לוקח מהם את המחברות והיה מרים טלפון להורים – בעיקר לאימהות, באמרו שהן פחות שומעות את הסברות הנפלאות של בנם כמו האבא, וכדאי יותר לספר להן על כך. הוא היה משבח את הבחור בצורה נעימה באוזני ההורים, והיה פעם אחת שהגיע לשיעור בחור שאבא שלו היה חולה ל"ע. ר' ישראל לקח ממנו את המחברת ואמר, אתם רואים! זה בחור שכותב את השיעורים יותר טוב ממה שאני מוסר אותם!

עוד מספרים התלמידים על אחד מחבריהם שהיה רגיש מאוד והיה מרבה לשתוק כי התבייש לדבר בין חברים. ר' ישראל לקח לעצמו למטרה לפתוח את הבחור ולסייע לו לשבור את הבושה, ואכן הצליח לתקשר איתו על ידי שלקח את המחברת שלו והיה כותב לו מילות הערכה, על ידי זה הבחור נפתח והחל לפרוח באופן נפלא מאוד בסייעתא דשמיא. כך היה מהלך לפי רוחו של כל תלמיד ברגש אבהי חם לפי רחשי לבו של כל אחד.

 ***

זהירותו בבן אדם לחבירו היתה מן המופלאות, עד שאמר מקורבו הרב יהודה שוורץ [שהיה מקורב אליו 31 שנה] שמעולם בכל המצבים לא ראה אותו כועס או מרים את הקול!

"הוא זכה לעבור את העולם בלי לפגוע באף אדם", הוא אומר, "ר' ישראל היה נזהר שלא לדבר רע על אף אחד, והיה לו קשה לשמוע רע על השני! אם אמרו בפניו איזושהי טענה על מישהו שלא נהג כלפיו כשורה, מצא תמיד כיצד ניתן לדון אותו לכף זכות, וחינך בביתו שזה לא טוב לדבר על אנשים אחרים בשום אופן, ובוודאי שלא לדבר פוליטיקה".

במשך שנים היה ר' ישראל היה לומד עם בניו של הרב שוורץ והיה כותב להם פתקים עם הרבה מחמאות למלמדים ולילדים בחכמה רבה, ואף היה מלווה אותם לאחר הלימוד. "בכל פעם שחפץ להודות לי הוא היה מוצא נוסח של ברכה אחר לברך אותי", מספר הרב שוורץ, "הוא היה 'מכיר טובה' גדול, והשתתף בכל השמחות היה מגיע מתחילת השמחה ועד סופה כמו אבא! וכך היה בא לכל שמחות מקורביו ותלמידיו, אף בעת שהיה כרוך במאמצים מרובים".

(מעובד מתוך מאמר שהתפרסם ע"י מערכת 'וידעו', ישיבת בית מדרש עליון)