הרב עמרם בינעט
בצעירותי זכיתי ללמוד תורה מפיו של מורי ורבי הגאון הגדול רבי אברהם אטיק זצ"ל, שהיה איש קדוש ותלמיד חכם עצום שלמד בשקידה נוראה. זכיתי גם לשמש אותו וללמוד ממנו לא רק גמרא וראשונים אלא גם אורחות חיים והנהגות שונות.
אביו של ראש הישיבה, היה הגאון הצדיק רבי שלמה צבי אטיק זצ"ל, ההתמדה שלו היתה לשם ולתהילה עד כדי כך שנפוצו סיפורים ואגדות שונות אודותיו. מספרים שהוא היה עומד בבית המדרש קרלין, ולומד בשקידה מתוך הגמרא שהיתה מונחת על השולחן לפניו. כשהיו צריכים לשטוף את הרצפות, היו מזיזים לאט לאט את השולחן, והוא היה ממשיך ללמוד וצועד אחרי השולחן בלי לשים לב, עד שהיו מעבירים אותו למקום אחר, משלימים את השטיפה ואז החזירו אותו למקומו באותה הצורה.
פעם אחת היו שם כמה 'חבר'ה ליצים' שחמדו להם לצון והחליטו לבדוק את גודל ההתמדה שלו. הם עשו איתו ככה כמה סיבובים בתוך בית המדרש, והוא הלך אחרי השולחן והגמרא ולמד ולמד בלי ששם לב שעושים ממנו צחוק.
עוד מספרים שהרבי ה'בית ישראל' מגור התסובב פעם בליל שבת לפנות בבוקר בבתי מדרש באזור, והבחין בו שהוא יושב ולומד. הרבי מגור שהכיר אותו הבין שלא מדובר כאן במצב שהוא השכים קום כדי ללמוד בבית המדרש, אלא שהוא עדיין לא הלך הביתה לסעוד את סעודת ליל שבת…
"מתי אתה חושב ללכת לסעוד את הסעודה?", שאלו ה'בית ישראל', ורבי שלמה צבי הצטדק והשיב לו: "רק עוד כמה דקות אני כבר מסיים פה נושא". רק לאחר שהרבי גילה את אוזנו שבחוץ כבר יאיר השחר בקרוב, הוא מיהר לרוץ הביתה כדי לקדש על היין ולסעוד את סעודת השבת.
פעם סיפר לי בנו ראש הישיבה זצ"ל, שכשהוא ואחיו היו ילדים או בחורים צעירים, אבא שלו אף פעם לא העיר להם על כך שהם לא לומדים. אם ילדים שיחקו, הוא לא התערב. אם הם היו אוכלים ואפילו מתמהמהים ליד השולחן יותר מהרגיל, הוא לא אמר להם מילה, רק על דבר אחד הוא היה מעיר להם, על הבטלה!
אל תתבטלו! תאכל, תישן, תשחק, לך תעשה חסד עם מישהו, תעזור לאמא, תפתח ספר, אל תתבטל! אין דבר כזה 'משעמם לי', אם אין לך מה לעשות, תלמד מוסר, תגיד תהילים. כי הרפיון הזה, ביטול הזמן בלי לעשות כלום, זה שורש כל הרע!