מעשה שהיה בבחור בן עלייה שבא מחו״ל ללמוד בישיבת פוניבז׳ המעטירה, ולאחר שנקלט בין שעריה הגה בתורה בעמל רב, עד שהפך לאחד מתלמידיה הטובים והמובחרים של הישיבה, וזכה להידבק במרן הגרי״ש כהנמן זצ״ל ושאר ראשי הישיבה אשר רכשו לו אהבה יתירה.
והנה לאחר תקופת מה הגיעו שליחים מחו״ל אל מרן הרב מפוניבז׳, ובפיהם בשורה לא קלה: שהנה לאחר בירור מעמיק אודות יחוסו של אותו בחור בן עלייה, התברר להם מעל לכל ספק שאמו גוייה, ולמרות שאביו יהודי, אך למעשה אותו בחור הינו גוי גמור לכל דבר, והם באו להיוועץ כיצד לנהוג בו.
מרן הרב מפוניבז, זצ״ל סירב להאמין, והוא ביקש לבדוק את החומר בעצמו, אך כאשר ראה כי המסמכים אכן מאשרים זאת, החל לדאוג מה יהיה על בן תורה כה חשוב המפאר את הישיבה הקדושה.
והנה עד מהרה טיכס הרב זצ״ל עצה יחד עם שאר ראשי הישיבה, והוא פנה אל הבחור וביקש לשבת עימו קמעא, ואז הוא פירט באזניו בחשש, כי חל ספק ביהדותה של אימו, ועל פי ההלכה מהווה הדבר בעייה – אך אל דאגה אמר לו הרב זצ״ל, נוכל לגייר אותך במהרה על פי דין, ותוכל להמשיך ולשקוד על תלמודך כבימים ימימה.
והנה למשמע הדברים האלו ביקש אותו בחור לשקול את הדברים בישוב הדעת, ולאחר זמן מה שב הבחור לבית הרב זצ״ל, והודיע לו כי אינו מעוניין להתגייר, באומרו: עדיף לי להיות 'גוי טוב', שמקיים את הז' מצוות בני נח בהידור, מאשר להיות יהודי שאינו מקיים את כל המצוות בשלימות (שהרי אין צדיק שלא יחטא) ולהיקרא בכך ׳יהודי רע'.
מרן הרב זצ״ל לא האמין למשמע אוזניו, אותו בחור בן עלייה שרכש לו מקום של כבוד בלומדו בישיבה הקדושה, מבקש לעזוב הכל ולסור למשפחתו ולארצו ובלבד שייקרא ׳גוי טוב'!. החל הרב להוריד על כן דמעות כמים, וימים רבים לא נרגע מכן, והתקשה להבין את ההחלטה של אותו בחור מקורבו לשעבר, (מוסף שב״ק, וישלח תשע״ב עמ׳ 25, ועיי״ש עוד בזה).
א.ה. ושמעתי פעם תוספת דברים על הנ״ל, שלבסוף הרב מפוניבז׳ אמר, שהוא מבין טוב מאוד את ההחלטה של הבחור, משום שהן אמנם החשבנו אותו עד עתה כבחור מוכשר ולמדן מבריק, אך הרי לבסוף התבררה האמת, שבעצם יש לו מוח ושכל של גוי! – ועל שכל של גוי אין פליאה כלל במה שהוא מעדיף להישאר ׳גוי טוב׳, ולא אכפת לו להפסיד את האפשרות להיות חלק מעם ישראל העם הנבחר.
(מים זכים – אוסף גליונות פרשת שלח)