אני יודע על עצמי, שהיו בישיבה בחורים שהיה לי איתם קשר רק בלימוד, ולא בשום דבר אחר, וכשאנו נפגשים כיום, אף שעברו מאז כחמישים שנה, הקשר שהיה בינינו נשאר חזק ביותר, מחמת הקשר הלימודי שהיה אז בינינו

שאלה: מה היא המשמעות של 'חיי חברה' בישיבה?

מרן ראש הישיבה: בחיי הישיבה, חוץ מזה שיושבים יחד בביהמ"ד ולומדים, יש עניין מיוחד של 'חברה', דהיינו שכולם חברים זה עם זה, ולא סתם אנשים שיושבים באותו המקום ולומדים, ודבר זה הוא הכרחי לחיי הישיבה. החוקרים בעולם גילו, שאמנם בדרך כלל מה שמביא אדם לשמחה הגדולה ביותר הם חיי דת ואמונה, אבל יש מספר שנים בחיי האדם שהשמחה שלו תלויה בחיי החברה, ובאותם שנים מי שאין לו חברה אין לו שמחת חיים. ונמצא שאם חיי החברה בישיבה הם בצורה נכונה, זה מביא שמחת חיים לבחורים, אבל בחור שאין לו חברה, חסרה לו שמחת חיים. ומאחר ששמחת חיים היא חלק הכרחי בעבודת ה', ממילא צריכים לראות כיצד ניתן לעשות שחיי החברה יהיו על הצד הטוב ביותר.

ישנם שני כללים עיקריים בזה: הכלל הראשון הוא, שלא לדון בן אדם על פי חיצוניותו. זכורני כשלמדתי בלייקווד, שאמנם היו בישיבה בחורים מרקע חסידי, אבל לא היה אפילו אחד שהלך בביגוד חסידי. ואף שהיו בישיבה שני חסידים שלבסוף נהיו אדמורי"ם, מכל מקום בזמן לימודם בישיבה הם לבשו מלבושים קצרים כמו כולם. אמנם באיזה שהוא שלב נכנסו לישיבה שני בחורים חסידים, שלבשו בגדים חסידיים לגמרי. באותו הזמן היה בישיבה בחור שבא מבית מודרני מאד, עד שניתן לומר שהוא היה הבחור המודרני ביותר בישיבה, אמנם בפנימיותו הוא היה בחור איכותי מאוד. והנה נתגלגלו הדברים שאחד מאותם בחורים חסידיים והבחור המודרני נעשו חברים טובים בלב ונפש, חברות שהחזיקה מעמד שנים רבות, אף לאחר שסיימו את לימודיהם בישיבה. וכל זאת, מפני שלא התחשבו בשוני שהיה ביניהם בחיצוניות, אלא בתוכן הפנימי. וכן רואים בחוש כמה פעמים, שאדם יכול להיות מופתע מאד מכך שיש לו צד שווה עם בחור אחר, שבחיצוניות נראה שונה ממנו לגמרי.

הכלל השני הוא, שהדרך הטובה ביותר ליצור חברה אמיתית בין הבחורים בישיבה, היא דרך הלימוד. ודבר זה בדוק ומנוסה. אם יש קשר לימודי טוב בין שני בחורים, ממילא הם נהפכים להיות חברים טובים בלב ונפש. אני יודע על עצמי, שהיו בישיבה בחורים שהיה לי איתם קשר רק בלימוד, ולא בשום דבר אחר, וכשאנו נפגשים כיום, אף שעברו מאז כחמישים שנה, הקשר שהיה בינינו נשאר חזק ביותר, מחמת הקשר הלימודי שהיה אז בינינו.

שאלה: בחור שיש לו חבר טוב, אך הוא מרגיש שהחברות עמו מזיקה לו ברוחניות, מה עליו לעשות?

מרן שליט"א: האמת שאינני מבין מה מקום יש לשאלה זו, בוודאי שצריך להתרחק מחבר שמזיק ברוחניות. ואמנם צריכים אולי לנסות מתחילה דרכים אחרות, אבל בסופו של דבר אם יש לו נזק מהקשר עם אותו בחור, ברור הדבר שהוא צריך להתרחק ממנו.

שאלה: מה עושים כשיש סתירה בין חיי חברה ללימוד. כגון, בחור שרוצה להיות מתמיד וללמוד כל הזמן בלי בטלה, ומחליט בינו לבין עצמו שלא לדבר באמצע הסדר אפילו מילה אחת שלא לצורך, ואז בא אליו בחור אחר באמצע הסדר ומתחיל לדבר איתו, והוא מרגיש שאולי אותו בחור צריך את זה. כיצד יעשה? הרי אם יאמר לו 'סלח לי, קיבלתי על עצמי שלא לדבר בסדרים', יש סיכוי סביר שהבחור השני ייפגע מזה.

מרן שליט"א: זו אכן בעיה גדולה ביותר. והפתרון לזה הוא שהבחור שרוצה ללמוד בהתמדה יציג את עצמו כאילו הבעיה היא אצלו, ולדוגמא במקרה שבחור בא אליו ורוצה לשוחח עמו, הבחור המתמיד יבקש מחבירו שייצא עמו החוצה, ואז יאמר לו כך, 'שמע, בזמן האחרון אני חש ירידה בהתמדת הלימוד, ואני מרגיש שאני צריך חיזוק גדול מאד בענין זה, ולפיכך קיבלתי על עצמי, אחר התייעצות עם רבותי, שלא לדבר כלל בזמן הסדרים. אזי אם יש בכך צורך גדול אוכל לדבר אתך, אבל אם אפשר לך, עדיף שנדבר אחרי הסדר'. המעלה בדרך זו, שאומר את הדברים בצורה כזו שאינו מראה כאילו חלילה השני אינו בסדר, או שעומד בדרגה פחותה ממנו, אלא אדרבה, הוא מציג את עצמו כאחד שהיה במצב גרוע והוצרך לחיזוק, ואילו השני במצב יותר טוב ואין איתו שום בעיה.

אבל אם יציג את הדברים שלא בצורה הנכונה, ממילא השני יקבל את זה כאילו הוא אומר לו 'אתה לא טוב ואני כן טוב', והכלל הגדול בחיי חברה הוא שאסור לאחד להתנשא על השני. הדבר הגרוע ביותר לבחור כשמרגיש שחבירו מתנשא עליו, ומרגיש את עצמו יותר גדול וחשוב ממנו. ולפיכך צריכים לטכס עצות כיצד לא להראות התנשאות על אחרים, ובעיקר, שלא להרגיש התנשאות בלב, וזאת על ידי לימוד בספרי מוסר המדברים על מעלת הענוה.

(אוסף גליונות בהעלותך – שלח)