"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט, ג')
ידועה ומפורסמת הזהירות בבית בריסק בכל ענין של פיקוח נפש, והחשיבות שייחסו לשמירת הבריאות. שתי העובדות שלפנינו מבהירות, שגם בנוגע לבריאותו, לא הסכים מרן לצאת מגדרו ולהנות מן הזולת.
כאשר שהיתי בארצות הברית בשנת תש"ח, קיבלתי מכתב מהגר"י אברמסקי, אשר כידוע, היה מתלמידי הגר"ח, וזה תוכן המכתב: 'כשבקרתי אצל הרב מבריסק בביתו שברח' פרס, מצאתי אותו חולה. הוא סיפר לי שהרופאים אמרו, שהוא סובל מהצטננויות תכופות, ודירתו אינה מתאימה למצב בריאותו, כי הוא זקוק לדירה שטופת שמש, ולכן, כפי שיודעים אנו את גדלותו של הרב מבריסק, מחובתנו לדאוג לו לכך, ולדעתי, זו שאלה הגובלת בפיקוח נפש'.
התפלאתי מאוד למקרא הדברים. הכרתי את מרן, ותחושתי היתה, שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם רצונו. אבל כיון שהגר"י אברמסקי הוא בר סמכא, הרגשתי חובה למלא את בקשתו.
פניתי לקרוב משפחתי, ר' יהודה בודנהיימר, בן תורה וגביר, והנחתי לפניו את המכתב. כשסיים לקרוא, הצעתי לו להיות מהזוכים במצווה.
העמדתי בפניו שתי אפשרויות: האחת לקנות דירה עבור מרן, והשניה שיקנה דירה עבור עצמו, ויעמידנה לרשות מרן. הסברתי לו, כי לפי היכרותי עם מרן הוא לא ירצה להנות ממתנת חינם, אך כיון שהגר"י אברמסקי כותב, שיש להשיג עבורו דירה, כנראה כך הוא המצב ואני מחפש דרך שמרן יסכים לקבל את הדירה.
ר' יהודה בודנהיימר הסכים בשמחה רבה, הוא היה מוכן לתת את הכסף מיד, ואמר לי, שאוכל להודיע לעוסקים בדבר שיקנו כבר דירה, והוא שולח עמי צ'ק. ונעשה כפי רצונו של מרן; אם יחפוץ – הבית יהיה שלו, ואם לאו – הבית עומד לרשותו למגורים בלבד.
הוא רשם צ'ק על סך עשרים אלף דולר, כפי שהיה מחירו של בית בסביבה זו באותם הימים. אולם לפני שנטלתי ממנו את הצ'ק אמרתי לו, שליבי אומר שכל זה לא לפי רוחו של מרן.
חככתי בדעתי והחלטתי לשגר מברק למרן, בו הסברתי מי הוא ר"י בודנהיימר וכו', ובקשתי לקבל את דעתו בענין. כיון שבעבר קבלתי ממנו הוראה לא לעשות שום דבר הנוגע אליו מבלי לשאול אותו, רציתי לוודא שאינני פועל בניגוד לרצונו.
שלחתי את המברק, וקבלתי מברק תשובה מיד. ארבע מילים היו בו: "בשום אופן לא. סולובייצ'יק", חזרתי מיד לר' יהודה בודנהיימר ומסרתי לו את דעתו של מרן.
כשחזרתי ארצה נכנסתי למרן, והוא פנה אלי בשאלה, מה עלה בדעתי אפילו לשאול אותו על דבר כזה? "וכי אתה חושב", הוסיף מרן ושאל, "שאני אקבל מתנת בשר ודם בדרך זו או אחרת?!"
עניתי לו, ששאלתי היתה בגלל דעתו של הגר"י אברמסקי, שאנו מחוייבים בדבר מפני שזהו ענין הגובל בפיקוח נפש, ולכן חשבתי, שכאן אולי צריך לעשות משהו.
אחרי שהסברתי את עצמי, שאלתי את מרן, אם אכן הדבר קשור לבריאותו, מדוע לא יסכים לעבור לדירה אחרת?
ענה לי מרן בהאי לישנא: "אתה חושב שהייתי מסוגל לצאת לרחוב, כשאני גר בבית של מישהו אחר? הרי הייתי מתבייש מעצמי! איך אתה לא מבין שזה דבר בלתי אפשרי?!"
סירובו לקבלת טיפול בחינם
בימי חוליו הצעתי לו את טיפולו של אח בן תורה, אשר חשב לעצמו לכבוד ולזכות להתמסר למרן. אולם מרן סירב לקבל את הטיפול, עד שהלה יסכים לקבל תשלום מלא עבור עבודתו.
במשך מספר ימים, עד שהצלחתי להשפיע על האח שיסכים לתשלום, סבל מרן קשות ולא הסכים לטיפול.
יומיים לפני פטירתו, שאלני מרן אם שולם לאח את כל המגיע לו.
כיבוד אב – שאני
למרות סירובו לקבל מתנת חינם ממישהו, שונה היה הדבר במתנה שהיא מצות התורה. לא זו בלבד שלא סירב, אלא הוא אף הקפיד על כך, שאכן יקבל הכל כראוי.
סיפר מרן הגרא"מ שך: "פעם ישבתי אצל מרן ושוחחנו בדברי תורה. מרן קרא לבתו ואמר: 'רבקה, הביאי כוס תה'. הבת הגישה שתי כוסות תה עם קערת סוכר, ויצאה מן החדר.
מרן חזר וקרא לה: 'שימי את הסוכר בכוס'. שמה הבת את הסוכר בכוסות, ויצאה מן החדר. עבר רגע, ושוב קרא לה אביה, כשהוא מצוה לה לערבב את הסוכר בתה.
"כאן כבר לא יכולתי לעצור בעצמי", אמר הגרא"מ שך, "ושאלתי את רבינו כתלמיד הדן לפני רבו: 'משום מה מטריח רבינו את הבת כל כך?" מרן ענה לי: 'כיבוד אב איז גאר נישט? איך וויל איהר מזכה זיין!" (וכי כיבוד אב הוא ענין של מה בכך? – רצוני לזכות אותה!)
בחוליו האחרון
בימי חוליו האחרון הצטער מרן צער רב על הטירחה הרבה שגורמת מחלתו, בעיקר לבניו ולבתו, שלא משו ממיטת חוליו במשך חודשים. פעם התאונן לפני: "הרי אני גזלן ממש בגלל הזמן והטרחות שאני לוקח מבתי ומבני!!!"
באותם חודשים שהיתי גם אני זמן רב על יד מיטתו. פעם ישבתי שם קרוב לשבע שעות ברציפות, כאשר הכסא היחיד שהיה במקום היה מאוד לא נוח לישיבה. מרן אמר לי אז: "ר' שלמה, אני רואה, שהישיבה על ידי, במשך שעות רבות כל כך, קשה לך, אבל אתה מקל עלי, וגם לך כדאי הדבר".
(מתוך הספר 'במחיצתם')