אי נוחות גדולה התפשטה בחדר. חלק מהאחים ראו את עצמם נפגעים, וניצנים של ויכוח סוער כבר בצבצו מבין עיניהם, מי ערב להם שאביהם אכן השאיר את הנספח, ואם כן השאיר, מי אומר שהוא כתב אותו בדעה צלולה???

הרב אליהו שור

"ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו" (במדבר כ"ז, י"א)

בפרשתנו אנו קוראים על מצות הנחלות, לפניכם מעשה נפלא אשר סיפר כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א הממחיש עד כמה עלינו לחתור תמיד לאמת ולשלום, תמיד בכל מצב.

ערב פסח תשנ"א. ריח החג כבר מורגש באויר, ואילו האחים ראשם ורובם בעסקי ממון. הם חיפשו חפוש היטב בכל פינות הבית כמנהג ישראל בערבי פסחים. אבל לא פרורי חמץ הם חיפשו, אלא אחר צוואת אביהם שנלב"ע זה עתה לבית עולמו. חז"ל אמרו 'יגעת ומצאת תאמין', ואכן, החיפוש הניב את התוצאה המיוחלת, הצוואה נמצאה ואותרה, וכולם המתינו בכיליון עיניים לראות מה הועיד אביהם לכל אחד מבניו.

באופן טבעי הם כיבדו את אחיהם הבכור, שיפתח את המעטפה ויקרא את הצוואה במעמד כולם.

האחים ישבו מתוחים שעה שאחיהם גולל את הצוואה, אולם לאכזבתם תוכן הצוואה לא היה מובן בהשקפה ראשונה, ו'משמעות דורשין איכא בינייהו', כלומר, כל אחד יכול היה לפרש אותה לפי רצונו.

על כן החליט בכור הבנים לפזר את האספה במהירות כשהוא מסכם שלעת עתה אין שום משמעות לצוואה כל עוד לא הבינו אל נכון מהי כוונת אביהם באמת, וכדי לידע זאת יפנו אל עו"ד מר דן שפירא הידוע בפיקחותו ובנאמנותו, וביודעם שאביהם היה סומך עליו ביותר. מסתמא יידע עו"ד שפירא מהי כוונת אביהם בצוואתו.

כבר ביום הראשון של חול המועד הציע אחד האחים ללכת כבר עתה אל העו"ד ולסכם את עניין הירושה באופן ברור.

"והרי חוה"מ היום" טען הבכור. "נו, ומה בכך" השיבו השלישי, והרי ייתכן שזה דבר האבד! הרי כל אחדות המשפחה תלויה בכך".

תוך זמן קצר מצאו את עצמם עומדים אל מול העו"ד. העו"ד שגם הוא היה שומר תורה ומצוות תמה למראה ביקורם של כל ארבעת האחים גם יחד באמצע חוה"מ פסח, אולם כשהבחין בלחייהם הבוערות ובמצחם חרוש הקמטים הבין במה הדברים אמורים, ועד מהרה הכניסם לביתו בסבר פנים יפות.

לאחר כחכוח קל החל בכור האחים לגולל את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו, וכשהוא פונה אל העו"ד ומבקש ממנו אולי הוא יוכל לפתור את התעלומה בכוונת אביהם בצוואתו.

"אכן", ענה העו"ד. "אביכם ז"ל הפקיד בידי לפני מיתתו 'נספח' לצוואה הקיימת ובה הוא מגלה את כוונתו המקורית בהבנת אופן חלוקת הנסכים עפ"י דעתו".

עד מהרה גולל העו"ד את הנספח והקריא מתוכה את לשונו מילה במילה. אי נוחות גדולה התפשטה בחדר. חלק מהאחים ראו את עצמם נפגעים כתוצאה מהנספח, וניצנים של ויכוח סוער כבר בצבצו מבין עיניהם, שכן לא בטוח בכלל שעו"ד שפירא אומר את האמת ושאביהם אכן השאיר את הנספח, ואם כן השאיר, מי אומר שהוא כתב אותו בדעה צלולה???

לפני שהדבר יקרה וכדי שלא לעורר ריב ומדון, הציע האח הצעיר במשפחה: "הרי כאן בירושלים עיה"ק שוכן כבוד הגה"צ רבי משה אריה פריינד גאב"ד העדה החרדית, הידוע בפיקחותו ובחוכמתו, ומה שגם אבינו ז"ל היה נועץ עמו רבות בכל שטחי החיים ואף החשיבו לרבו המובהק, ולא זו בלבד אלא גם אנחנו כולנו ללא יוצא מן הכלל בוודאי נקבל על עצמינו בלב שלם את אשר יורה לנו, א"כ מה בצע לאי נעימות זו? הבה נפנה אליו, והוא בקשריו עם אבא ז"ל, ובחוכמתו ידע להשכין שלום בתוכנו ולשמור על האחדות המשפחתית המיוחדת לבלתי תינזק!".

עצתו התקבלה פה אחד, ועד מהרה הועידו כולם, כולל העו"ד, את פניהם אל עבר ביתו של גאב"ד ירושלים.

הגרמ"א פריינד קיבלם בכבוד גדול ובסבר פנים יפות והכניסם לביתו, כשהוא מכבד את בכור הבנים להסביר מה הביאם הלום באמצע החג. בכור הבנים גולל לפני הגרמ"א את דבר הצוואה והנספח, כששאר האחים מוסיפים שבשל כך כל האחדות המשפחתית מונחת על כף המאזניים, וחלילה חלילה עלולה להיווצר מחלוקת מרה בין האחים אשר סופה מי ישורונו.

הגרמ"א שמע את דבריהם, ולאחר רגעים אחדים פנה אליהם: "שמעתי את אשר בפיכם, אכן דעו כי בידי צוואה מאביכם ז"ל. הצוואה הזאת שהפקיד בידי, היא מאוחרת לזו שבידכם, ולנספח שבידי עורך הדין. בתוכה כותב אביכם מפורשות שהוא מבטל לחלוטין את כל מה שכתב בצוואתיו הקודמות, ולכן אין שום משמעות לכל מה שקראתם ושמעתם עד כה".

בהלם ובתדהמה קיבלו האחים את הבשורה על כך שישנה צוואה נוספת, ומיד ביקשו מרבם להקריא בפניהם צוואה זו, אולם הגרמ"א הבהיר להם מיד שכל עוד לא יעברו ימי הפסח אין ביכולתו להראות להם את הצוואה, הואיל והיא מונחת בין חפצי החמץ. "אי אפשר בפסח להוציאה משם", אמר הרב בפסקנות.

האחים היו נרגשים וסקרנים, אך לא היתה להם ברירה, ולכן ביקשו מהרב שמיד במוצאי שביעי של פסח כשבחוץ נראים ג' כוכבים יוציא את הצווה מבין חפצי החמץ, ויקראנה באוזניהם.

גם לזאת לא הסכים הגרמ"א פריינד. הוא הסביר שאצלו אין חג הפסח יוצא אלא בזמן ר"ת, ולא זו בלבד אלא שהוא גם משתדל להמשיך את החג לימי החול כמה שיותר, על כן במוצאי שביעי של פסח אינו יכול להתפנות כדי להקריא באוזניהם את הצוואה.

בסופו של דבר נמנו וגמרו שאי"ה ביום 'איסרו חג' של פסח בשעה 12:00 בצהריים יפגשו כולם בבית הגאב"ד, ורק אז יקריא להם את הצוואה ויכוונם להמשך הדרך.

האחים נפרדו מהגרמ"א, אולם לפני יציאתם מביתו הבהיר להם הגרמ"א תנאי נוסף שאמר לו אביהם ז"ל והוא שדברי הצוואה יקוימו כפשוטם. הכסף הרב שהותיר, יחולק ביניהם, אך ורק שישמרו על כל הלכות התורה וכללי השו"ע בהקפדה מלאה. במידה ולא, כל הכסף הרב והנכסים המרובים יהיו שייכים למוסדות 'סאטמר' בירושלים העומדים בנשיאותו.

"מה עוד", הוסיף הגרמ"א. "אביכם ז"ל הסמיך אותי להחליט האם אתם מתנהגים על פי דרך התורה וכספכם מגיע לכם ביושר, או שלפי דעתי אינכם מתנהגים על פי הדרך המסורה, והכסף יהיה שייך לסאטמר. ואני מודיע לכם בזאת שלפי דעת תורתינו הקדושה עליכם להיות בשמחה במשך כל ימי החג, ולהיות באחדות כל המשפחה כולה.

בעל כרחם ענו אמן. וכך עבר עליהם חג הפסח באחדות ובנעימות מיוחדת.

איסרו חג פסח תשנ"א

כבר משעות הבוקר המוקדמות חיכו האחים בפתח ביתו של הגרמ"א. ובבוא השעה 12:00 הופיע הרב והזמינם פנימה וכיבדם לשבת סביב לשולחנו כשהוא מבקשם שימתינו לו כמה דקות עד שיביא את הצוואה.

המתח גאה שעה שנכנס הגרמ"א אל החדר וחומש תחת בית שיחו, האחים תמהו מה לחומש ולמעמד זה, אך לא אמרו מאום.

הגרמ"א התיישב בראש השולחן ופתח את החומש וסיפר להם: "חומש זה עם פירוש 'קול אריה' היה שייך לאביכם ז"ל ובחומש זה היה הוגה כל שבוע בפרשת השבוע, כך גם כתב בסוף החומש, בדפים הנותרים את שמות כל בניו שנולדו לו למזל"ט ותאריך לידתם למעם יהיה למשמרת, כמו שהיה נהוג במשפחתו לעשות כן.

לפני חודשים אחדים, באחד הימים נקש אביכם ז"ל על דלת ביתי, ואמר לי שהוא רוצה להעניק לי חומש זה במתנה. תמהתי לפשר הדבר, מדוע בוחר אביכם להעניק לי מתנה בלי סיבה מיוחדת ונראית לעין, ומדוע בחר דווקא בחומש זה ששימש אותו בנאמנות שנים רבות כל כך.

ענה לי אביכם ז"ל: "הן אני כבר זקנתי, וחושש אני שמא הכסף הרב שיש ברשותי יסנוור את עיני בניי, ולא ישמרו האחד על כבוד אחיו, ויש לי חשש שמא אחד יחפש את החומש כדי להסיר את שמו של אחיו מן החומש לאלתר, ונמצא שם שמיים מתחלל, על כן אני נותן לך את החומש שתשמרנו לאורך ימים, ואיני משאירו לבניי משום שאינני רוצה שיקרעו את החומש!", כך אמר לי אביכם ז"ל בשעתו בצער רב.

"זוהי צואתו של אביכם!" סיים הגרמ"א חכימא דיהודיא, "צוואה מפורשת שאם תריבו ביניכם הרי אתם קורעים לו את החומש! ואת זאת בודאי איש מכם איננו רוצה. קחו את החומש לעצמכם, זה מגיע לכם בתורת ירושה, ובודאי תדעו ותשכילו לשמור על אחדות ביניכם ולא לקורעו!" גמר הגרמ"א את דבריו ונפרד מהם לשלום. הפנימו האחים את מסר החומש, ונזהרו ביותר באחדות ושלום!

אב חכם, חכימא דיהודאי, וגודל כוחו של השלום!