"קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (במדבר כ״ז, י״ח)
אלפי בחורי חמד עומדים כעת בפרק זמן הכנה לקראת העליה לישיבה הגדולה, כדאי הוא לנצל את הבמה המכובדת של "לקראת שבת מלכתא" הנקרא ע"י רבבות אלפי ישראל, להעביר את אחד היסודות העיקריים ברכישות הנצח של בן הישיבה בעולמה של ישיבה גדולה.
התורה בפרשתנו מרחיבה על בקשתו של משה רבינו להעמיד מנהיג אחריו ועל ציווי ה' אליו, וכך נאמר:
יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה … קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו (כז, טז-יח)
כדאי הוא ליטול שכר שימושו
רש"י מביא את דברי המדרש: "יפקד ה' – כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר: הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) 'נוצר תאנה יאכל פריה'".
מבואר שכל כוחו של יהושע שהוא זה הזוכה להיות הממשיך של מסירת התורה הוא מכח מה ששימש את משה רבינו, ולא מש מתוך האהל. זאת אחת הסוגיות היסודיות ביותר ביהדות, לקבל תורה מקבלים מרב, וכדברי התנא באבות (א, ו): "עשה לך רב".
בעבר, נמדדו הישיבות לפי העומד בראשן. רוב מניין ובניין של ראשי הישיבות ושל מעתיקי השמועה בימינו, יצאו מבית המדרש של ישיבת פוניבז' המעטירה, אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה כי הישיבה כולה סבבה סביב הציר שנקרא "רבי שמואל"!…
מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, הנחיל לתלמידיו את דרך התורה של רבו, רבי שמעון שקאפ זצ"ל, בבהירות נפלאה ובמתיקות אין קץ. עסקם של רוב בני הישיבה במשך כל היום כמעט, היה סביב שיעורו של רבי שמואל: לפני השיעור הכינו מראי מקומות, בזמן השיעור החרישו כולם ועשו אוזנם כאפרכסת לקלוט את דברי התורה המתוקים מדבש היוצאים מפיו הטהור, ואף לאחר השיעור הסתובבו חברותות במשך שעות רבות, חזרו על דבריו של ראש הישיבה ודנו בהם…
כיום, נמדדת ישיבה על פי הבחורים הלומדים בה: האם החברה פתוחה יותר או פחות, האם קיימים בישיבה יותר מתמידים, יותר בעלי כישרונות, מהו סגנון הבחורים וכדומה. וכך, בעוונותינו הרבים, נחלש ביותר עניין קבלת התלמיד מפי רבו, ודבר זה עומד בעוכרנו ביותר.
בימי שחרותי גולל בְּפָנַי רבי דב אהרן זלזניק שליט"א את שסיפר לו אביו, רבי אברהם יעקב זצ"ל, כי בהיותו בחור בישיבת "עץ חיים" היתה אווירה סוחפת בישיבה לרכוש בקיאות בש"ס. בזמן שהיה רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל מוסר שיעור [השיעור ארך קרוב לשלש שעות] – מתמידים רבים מבין התלמידים לא היו נכנסים לשיעור, אלא הלכו לבתי מדרשות בסביבה והיו מספיקים בזמן הזה ארבעה דפי גפ"ת עם ראשונים!
אך זאת הוא העיד: "מאותם תלמידים שלא השתתפו בשיעור, אף אחד לא יצא מרביץ תורה!!"
הסיבה לכך ברורה – מטרת השיעורים אינה ללמד מה כן לומר בסוגיה בלבד. רבי שמואל זצ"ל היה אומר, שנדרש הרבה יותר עמל כדי לדעת מה לא לומר בסוגיה!
כיום ניתן לראות זאת בחוש: ספרי האחרונים ממלאים את מדפי הספרים, וכל בחור צעיר לימים יכול לשבת ולדון בכל סוגיה שהיא, לבנותה כפי הבנתו ולהרכיב מערכות בלימוד. נערים צעירים אינם מתקשים בהוצאת ספרי חידושי תורה לאור, אך ברור כשמש, שאת אמת הביקורת לא ניתן לרכוש אלא רק על ידי שימוש תלמידי חכמים. לשמוע וללמוד היטב את מה שמעבירים לנו מעתיקי השמועה, כל רב לפי מה שקיבל מרבותיו ולפי מבטו על שומעי לקחו לדעת מה ללמדם וכיצד להעביר להם את הדברים.
לדעת להבחין בין גחלת לאבן טובה
על חשיבות הקבלה מרב ניתן ללמוד מדברי המדרש (דברים רבה א, ח): "אמר רבי סימון: למה הדבר דומה, לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה ונכווה. לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה, היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתיירא ליגע בה. אמר לו רבו: טול אותה, אבן טובה היא".
מדרש זה – אומר רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל – מבטא היטב את הגדרתו של "רב", אשר לולא הוראתו מחליפים בין אבן טובה לגחלים בוערות! הדבר נוגע הן להנהגה בדרכי החיים, שבה נזקק כל בן תורה להדרכה מכוונת מרבו, והן בהבנת הלימוד ובעיונו. ההבדל הוא לא אם ידע ללמוד טוב יותר או פחות, כי אם קיצוני ביותר – חז"ל מגלים כי זוהי טעות בין גחלת לאבן טובה ולהיפך!
יתרה מזו, הגמרא (מכות י' ע"א) אומרת: "תנא, תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר: 'וחי', עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא'" הרמב"ם (הלכות רוצח פ"ז ה"א) הוסיף על כך: "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין".
"בא וראה" – היה אומר המשגיח רבי לייב חסמן זצ"ל – "הלא הגולה הזה, מבואר בחז"ל שם שדאגו שלא יחסר לו כלום: יש לו מגורים, כל צרכיו מצויים לו שם, אמו של כהן גדול מביאה לו מזון ובוודאי יש לו גם בית מדרש, אבל אם לא יהיה לו רב – חסר בחיותו ו"כמיתה חשובין".
רבי מיכל יהודה היה חוזר ומספר אודות אותו טיול אשר טייל יחד עם מורו ורבו המשגיח, רבי שמחה פלוטקין זצ"ל, ובדרך אמר לו המשגיח: "דע לך! אצל רבנו [רבי שלמה היימן זצ"ל] אין אתה לומד רק את הדפים הספורים, אלא אתה לומד ממנו כל התורה כולה, כיון שעל ידו אתה בנוי להבין בכל התורה כולה! וזה שייך רק כשמסורים לעמוד על עומק ישרות ההבנה של רבנו!"
ככל שבן הישיבה נעשה יותר "תלמיד", שומע, מקבל ומכניע את דעתו כדי לקבל מרבו – כך הוא זוכה לרכוש מאתו ידיעה והבנה אמתיים.
הכנעה והדרת כבוד לדברי האחרונים
מן העניין להביא כאן שני מעשים נפלאים, כיצד התייחסו גדולי עולם בהכנעה ובהדרת כבוד מופלגת לדברי האחרונים, ומכך נבין מהיכן שאבו את ראייתם הברורה בתורה (הובאו בספר "דרכי חיים" פרק ח):
מעשה בבחור שאמר לרבי איסר זלמן מלצר זצ"ל דבר תורה בשם ה"פרי מגדים". שמע הגרא"ז ואמר: "בעל הפרי מגדים אינו אומר את החידוש הזה!"
ניגש הבחור להוציא פרמ"ג מהארון, והגרא"ז עצרו ואמר לו: "לפני שאתה מחפש, בא נתבונן אם שייך שהפרמ"ג יאמר דברים כאלו", וביאר לו בארוכה את שיטתו בלימוד של הפרמ"ג, והוכיח שלא אמר הפרמ"ג חידוש כזה. לאחר מכן, כשניגש לחפש – אכן מצא שאין חידוש כזה בפרמ"ג.
"האם חושב אתה שאני בקי בכל דבריו של הפרמ"ג?" – שאל הגרא"ז את תלמידו. "לאו דווקא, אלא הבנתי שלא ייתכן שהוא יאמר חידוש בנוסח כזה!"
מעשה שני היה עם רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל שהזדמן ללודז' וחיפש שם מניין לקריאת התורה. ענה ואמר שם תלמיד חכם אחד: "אבל יש כאן רוב עשרה ואפשר לקרוא!" נענה ואמר הגר"ח: "ה'חיי אדם' מסתפק אם מספיק רוב עשרה, ונשאר בצריך עיון אם מועיל". הגיב אותו תלמיד חכם, שיש ר"ן שמביא רמב"ן שאפשר ברוב עשרה, כמו בכל הדברים שבקדושה.
למשמע דברים אלו הגיב מיד הגר"ח ואמר: "אין ר"ן כפי שהנך אומר, לא יתכן שרבנו ניסים יאמר כך!"
התלמיד חכם הוציא ר"ן במגילה (ג ע"א בדפי הרי"ף, ד"ה אמר רב) והקריא את דבריו, אך הגר"ח תיקן אותו והעמיד לו פסיק באמצע משפט, וכך יצא שדווקא ב"קדיש" ו"ברכו" די ברוב עשרה.
הוסיף ואמר לו הגר"ח: "וכי סבור אתה שהנני בקי באופן מוחלט בכל דבריו של הר"ן? לא! אבל ברור לי שאם רבי אברהם דאנציג בעל ה'חיי אדם', שזכה להיות פוסק הדור, נשאר בצ"ע – לא יתכן שישנו ר"ן שפוסק באופן זה!"
רק מי שלומד את דברי האחרונים בהכנעה גמורה, כדי להבין באמת מה הם אומרים, יכול להשיג את דרכם ולהיות בטוח אודות דברים שבוודאי לא נאמרו על ידם!
הגדולים זכו ע"י ביטולם לרבותיהם
שמעתי ממרן רה"י רבי גרשון אדלשטין זצוק"ל שלפני כמה עשרות שנים הגיע לישיבה יהודי מבוגר שלמד יחד עם מרן הגראמ"מ שך זי"ע אצל מרן הגאון רבי איסר זלמן זי"ע בסלוצק. ואמר אותו יהודי שאמנם הרב שך היה מתמיד גדול ומבקש גדול וכולם הבינו שיצא ממנו תלמיד חכם גדול אבל אף אחד לא שיער שיצא ממנו מנהיג עולם התורה שעל פי ישק תשתית כל עולם הישיבות! והרי עוד רבים היו שלמדו כמותו…
בהמשך שיחתו עימו סיפר לתומו בדרך אגב במה נבדל הרב שך משאר התלמידים, בזה שידו לא משה מתוך יד מרן הגרא"ז בתורה, בהנהגה ובמוסר ובכל כוחו הוא היה משמש אותו…
שמע זאת רבי גרשון ואמר, כי היהודי ראה באלעזר שך עוד בחור טוב כמו שאר הבחורים… הוא לומד, מתפלל ומתעלה במוסר כמו כולם… אבל הוא לא מבין למה דווקא הוא זכה להנהיג ולא כולם… כי הוא פשוט לא קישר בין דבקותו של הרב שך בר' איסר זלמן לבין הכח להנהיג את עולם התורה – והקשר הזה הוא היסוד!