"וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" (במדבר כ"ז, כ')
אמרו חז"ל (ילקו"ש משלי רמז תתקנט): "'וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ' (משלי כא, כ) – זה יהושע, שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל". הבריות באותו דור היו קוראים ליהושע בן נון "כסיל"!
תשמעו סיפור מעניין: נסעתי אתמול עם יהודי בשם הרב שטרנברג. הוא גר בפתח תקוה ולומד בכולל 'נחלת דוד'. סבו היה גר ב'רמת אהרן'. היה שם שיעור קבוע ממרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, שהיה מוסר כל שבת ליֶקִים, וסבו היה מתעקש להגיע באופן קבוע עשר דקות לפני השיעור, בדווקא!
שאלו אותו: "סבא, מה העניין?" [לפעמים זה היה קצת לחוץ…].
אמר להם: "כל פעם שראש הישיבה מגיע לפנינו, הוא מסדר שם את הספסלים ומכין את הספרים שילמדו בהם, כמו שמש… אינני יכול לשאת זאת…" לכן הוא התעקש להקדים לבא לפני רבי גרשון ולסדר את הכל, כדי שיוכל להתחיל מיד במסירת השיעור.
ליהושע בן נון – כך אמר הרב'ה שלנו, רבי מאיר חדש זצ"ל – היו קוראים "א שמש'ל" – השַמָש. מנקה בית המדרש….
יהושע היה מתמיד גדול, כפי שכתב רש"י על דברי המשנה הראשונה במסכת באבות "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע": "ולמה נאמר 'ומסרה ליהושע' ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה? שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם, וזהו יהושע, שנאמר: 'יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'".
כיון שכך, ידידיו ומכריו היו תמהים: 'אתה המתמיד של הישיבה, מה אתה מסדר ספסלים?!'…
אמנם במדרש (במדבר רבה כא, יד) מבואר שזו היתה הסיבה שזכה לקבל את ההנהגה אחרי משה רבנו, וכך נאמר שם:
"כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות – בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כז), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון, לקיים מה שנאמר 'נוצר תאנה יאכל פריה'".
נשאלת השאלה, מילא "הרבה חלק לך כבוד" זו סיבה להיות מנהיג, אבל מה הקשר לסידור הספסלים ופריסת המחצלאות?…
אלא, נחשוב לרגע: למה יהושע סידר את הספסלים בבית המדרש ואנחנו לא מסדרים?… כי כל אדם מכובד לא ילך לעשות ספונג'ה במקום ציבורי כמו סודני… זה קשה. אבל בבית הפרטי שלו – כל אדם עושה זאת! כל אשה, גם הכי מכובדת, עושה ספונג'ה בביתה… ולמה? כי זה הבית שלה!
יהושע בן נון הרגיש כך ביחס לבית המדרש – זה הבית שלי! אין לי מה להתבייש… אתם מתביישים? – כנראה זה לא הבית שלכם…
סיפר הרב הקר שליט"א על ראש הישיבה הגדול, רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, שבסוף ימיו אמר כי הוא מחפש זכויות לבוא עמן לבית דין של מעלה. ומה היתה הזכות שמצא? בתקופה מסוימת לרב מפוניבז' לא היה כסף לשלם עבור נקיון בהיכל הישיבה, וכאשר כל הבחורים הלכו לאכול בחדר האוכל [וזה לקח זמן מחמת אורך הדרך, כי חדר האוכל היה במקום אחר], רבי שמואל היה סוגר את דלתות בית המדרש ומסדר את הספסלים ומנקה את האבק. "מעשה זה" – כך אמר – "אני מקוה שיעמוד לי לזכות בעולם הבא!"
וכולם תמהים: וכי רבי שמואל צריך זכויות?! הוא הרי היה ראש ישיבה גדול, העמיד את התורה בדור האחרון, מה חסר לו?… אלא, הוא הרגיש: כאן הבית שלי, בבית מדרש! איכפת לי כבוד הספרים, ואכפת לי כבוד בית המדרש, וזו אכן זכות גדולה, כפי שראינו אצל יהושע בן נון שבזכות זה זכה להנהגה.
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א –'דורש טוב' באדיבות 'יפה נוף' ספרים)