סיפר רבי אלימלך בידרמן שליט"א מעשה מופלא ומרטיט שאירע לאחרונה:
משפחת פרל מירושלים ידועה בהכנסת האורחים שלה. ביתם פתוח לרווחה בכל ימות השנה לכל דכפין, וכל מיני אנשים מסכנים הזקוקים למנה חמה כבר מכירים את הכתובת.
באחד הימים חזרה האם הביתה לאחר יום עמוס ומתיש של התרוצצויות וסידורים. השעה היתה כבר עשר בלילה, ובעייפותה התכוננה ללכת לישון, אלא שאז נשמעו דפיקות על הדלת. הילדים אמרו: "אמא, עד כאן. את כל כך עייפה! לא מוכרחים תמיד לפתוח!"
"מי נמצא מעבר לדלת?" שאלה.
הציצו דרך ה'קוקר' ועיניהם חשכו. היתה זו 'ביבלע' – אישה שבורת לב שהגיעה אליהם פעמים רבות, ותמיד העסיקה אותם למשך זמן רב. היה לה תפריט מסוים שדרשה שיכינו לה, ותמיד לקחה איתה צידה לדרך ארוחות נוספות. בדיוק היא הגיעה כעת כשאמא עייפה כל כך! "לא יקרה שום דבר אם פעם אחת לא נפתח לה", טענו בהיגיון.
אולם אמם לא הסכימה לשמוע על כך. היא אמרה את מה שנהגה לומר פעמים רבות וכבר הפך למוטו בבית שלהם: "וואס מ'טוט, טוט מען פאר זיך אליין" – כל מה שאדם עושה, הוא עושה לעצמו. "אם הקב"ה שלח אותה אלינו דווקא כעת כשאני עייפה, זה ניסיון שהוא מנסה אותנו. נכון שאני עייפה מאד, אבל המסכנה הזו לא אכלה היום ארוחה מבושלת. איך אפשר לומר לה לא?"
וכך הכניסה את האישה וארחה אותה במסירות כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותה. האשה הסבירה מה התפריט שהיא מזמינה לארוחת ערב – והוא הוכן לה. לאחר מכן הגישה בקשה לתפריט מיוחד לארוחת בוקר של מחר. כשסיימה לאכול ושבעה – יצאה האם ללוות אותה.
סוף-סוף, בשעה שתים-עשרה בלילה, הסתיים האירוע. לפתע הבחינה האם בבתה בת העשר מסתובבת ערה בבית, תמהה מדוע אינה ישנה בשעה כה מאוחרת, ושלחה אותה לישון במיטה הריקה של אבא, שבאותו יום שהה בחו"ל. שמחה הילדה על ההצעה, רצה למיטתו של אבא, ופתאום פצחה בצווחות אימה: "נחש! נחש!"
נחש? אמה לא האמינה. מן הסתם ראתה הילדה עכבר… היא שלחה את בנה הגדול לבדוק את העניין, אלא שגם הוא פרץ בצווחות היסטריות: "נחש! נחש!" אכן כן, נחש ענק באורך מיטה התפתל על המיטה הריקה של אבא!
במהירות סגרו את הדלת ואטמו כל חריץ. הזעיקו לוכד נחשים שהצליח ללוכדו ואישר כי מדובר בנחש ארסי!
אמרה אמם הצדקנית: "הנה, כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה. אילו הייתי ישנה בעשר, כמו בתוכניתי המקורית, כנראה שכעת, בשתים-עשרה בלילה, הייתם צריכים לומר עליי קדיש… הרי לכם שצדקה תציל ממוות, כפשוטם של דברים".
מעשה זה – מסיים הרב בידרמן – ראוי לחזור ולשנן אותו שנים מקרא ואחד תרגום. נתרגם ונדע כי לא רק מצות הכנסת אורחים, אלא כל ענייני חסד, צדקה והטבה לזולת, גם בשעות שאינן נוחות וגם כאשר מרגישים מנוצלים – מהפכים את מידת הדין לרחמים. אלו פירות שאדם יכול לטעום כבר בעולם הזה, מלבד הקרן שקיימת לו לעולם הבא.
(רבי יעקב שיש שליט"א-דורש טוב)