הרב בנימין בירנצוויג
"אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב" (במדבר כ"ב, י"ח)
בלעם הגיע לדרגה והכרה כה גבוהה, עד כי אמר "לא אוכל לעובר את פי ה' "! ואם כן הקשה הגה"צ רבי יעקב ניימן זצוק"ל, מה היתה הטענה על בלעם, הרי באמת לא רצה לעבור את פי ה'?
את התשובה הוא מביא בשם הסבא מקלם זצוק"ל, שבלעם אכן אמר "לא אוכל" וכוונתו היתה, כי רוצה הוא מאד לעשות כדברי בלק, אך לא יכול לעשות כן מפני דבר ה'. כך גם היה באמת, הוא לא ויתר על רצונו, וניסה לעשות תחבולות כדי שהקב"ה יסכים לרצונו, עד שאכן הרשה לו הקב"ה ללכת עם שרי בלק.
מכאן לימוד גדול לדרך עבודת ה' של כל אחד, יש אנשים שמקיימים מצוות וכוונת מעשיהם לעשות רצון הבורא יתברך שציוונו לקיים מצותיו, ויש שמקיימים מצוות בלא שום כוונה לרצון ה' יתברך, מצידם הם היו מותרים על 'התענוג' של עשיית המצוות, ועשים זאת בכורח כמי שכפאום לכך ומכח הרגלם.
אנשים אלו בסופו של דבר סרים מהר מן הדרך, ולא נשאר בהם הרבה לחלוחית של מצוות ומעשים טובים, אם בכלל. שכן כבר למדונו חז"ל (מכות י, ב) 'בדרך שרוצה אדם לילך, מוליכין אותו', גם אם יקיים מצוות כוונת רצונו היא שתקבע את דרכו – אם כוונתו לעשות רצון אבינו שבשמים, יוליכוהו בדרך הזו למעלה להשכיל, ואם ח"ו אין כוונתו לכך, יוליכוהו בדרך עקלתות עד אבדן דרך רח"ל.
יין במערת הקבורה
חז"ל מספרים במדרש רבה (ויקרא יב סו) מעשה באחד שהיה מורגל מאוד בשתיית יין ובשיכרות עד שהיה מוכר את כלי ביתו ושותה בהם יין.
אמרו בניו זה לזה, באופן כזה לא ישאיר לנו אבינו שום רכוש! מה עשו, השקו אותו יין עד שהשתכר, לקחו אותו והוציאוהו מחוץ לעיר ושמוהו במערה המוכנת לקבור בה מתים. כוונתם בזה היתה שכשיתעורר ויראה היכן נמצא, יבין את גודל הרעה בה הוא מצוי, ויתעורר לשוב מדרכו הרעה. השאירוהו שם והלכו להם לביתם, והוא נשאר שוכב במערה ישן בשיכרותו.
והנה עברה במקום שיירה של סוחרי יין טעונים כדי יין. כשהגיעו ליד המערה, שמעו קול המולה גדולה מהעיר, והיה נראה להם כקול מלחמה שפרצה זה עתה. מרוב פחדם ודאגתם עליהם ועל הסחורה היקרה שבידיהם, חיפשו מד מקום להטמין את כמות כדי היין שברשותם עד יעבור זעם, ומשמצאו את המערה, פרקו במהירות את כל חביות היין, והניחו אותן במערה.
משהקיץ השיכור מיינו, לא האמין למראה עיניו, בתוך מערה במדבר כזה, שפע של יין!! וכך הוא שותה כאוות נפשו ללא הפוגה, לאחר שלשה ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים ורואים מה נעשה באבינו? הלכו להם ובאו לאותה מערה ומה הם רואים? אביהם שוכב ונוד היין נתון בפיו.
אמרו אף כאן אין הקב"ה מניח אותך, והואיל והוא נותן לך אין אנו יודעים מה לעשות נגד רצון הקב"ה, עשו ביניהם תקנה שכל אחד ואחד מביניהם ישקה את אביהם יום אחד יין…
אמר הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל על המדרש הזה, התפעלתי מדברי חז"ל אלו, לראות אשר בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, הוא לא רק בדרך הטבע אלא גם בסיבות רחוקות כמעט על דרך נס בסיבות שונות ורחוקות! ואם כך הוא לרוצה ללכת בדרך רעה, הרי מידה טובה מרובה ואם כן עד כמה גדולה הסייעתא דשמיא, כי לרע רק 'פותחין לו' אבל לטוב 'מסייעין אותו' למעלה מדרך הטבע.
'נמנום' של צדיק
סיפר מרן בעל האיילת השחר זצוק"ל, על מרנא החפץ חיים שהיה נוסע למכור את ספריו בכל רחבי מדינת ליטא ורוסיה, ובימים ההם היה נוהג במדינות שם, שבכל צומת דרכים היה מוצב 'שתי וערב' וכשהיו עוברים שם היו משתחווים לפניו או קדים לכבודו. מובן שמרנא החפץ חיים היה נזהר בכל פעם שעברו שלא לעשות שום תנועה עם ראשו שלא יראה חס ושלום כאילו קד לכבוד הפסל.
פעם נסע החפץ חיים בעגלה, ובדרך התנמנם. כשהתקרבו לפרשת דרכים שם היה מוצב פסל, התבוננו המלווים לראות מה יהיה עם רבם כשיעבור בצומת, והנה דבר פלא, החפץ חיים נמנמם וראשו היה מוטה לפניו, ובהגיעו לפרשת הדרכים, הזדקף ראשו והתרומם, מתוך שינה. מיד לאחר שעברו את הצומת, שב ראשו ונשמט בתנומה, וכך חזר הפלא על עצמו בכל צומת וצומת שעברו בו.
בזה ראו בחוש איך התקיים בחפץ חיים הקדוש 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו', וכדי שלא יראה ח"ו שהחפץ חיים מטה ראשו כלפי הפסלים ויהיה מזה חילול ה', משמים התרחש הנס והפלא וראשו הורם מתוך נמנומו.