הוא מגיע לפגישה מול ראש ישיבה עם זקן ארוך, וראש הישיבה שואל אותו, 'אתה הבחור המדובר?' 'בוודאי שאני הבחור.. מה חשבת, אתה רואה מישהו אחר פה? אני הוא החתן!'.. 'אתה יודע ללמוד?' 'בוודאי!'

לפעמים אדם יכול להיכנס לבית המדרש ומתחיל לדבר שטויות ושומעים לו, וייקח כמה דקות עד שקולטים פתאום שהוא מברבר שטויות.

למה? כי כשהוא התחיל את הדרשה הוא דיבר עם כזה ביטחון עצמי, דיבר כזה יפה ומסודר, הוא היה לבוש טוב בזמן שהוא דיבר ואפשר לחשוב שמי יודע מה הוא אמר… רק לקח זמן עד שאנחנו מבינים שהוא בעצם לא מדבר כלום.

הנשיא של אמריקה – כשהוא אומר משהו זה יכול לקחת שבועות עד שקולטים שהוא לא אמר אפילו מילה אחת לעניין… אומרים שכשהנשיא מתחיל לנאום, מתי הוא מתחיל להגיד שטויות? יש אומרים שכמעט בכל נשיא זה ככה. תשימו לב, כשהוא נעמד מול העמוד הוא עדיין לא דיבר שטויות, כשהוא יישר את הדפים שלו גם אז הוא עדיין לא דיבר שטויות, כשהוא סידר את העניבה הוא עדיין לא דיבר שטויות. אבל רק כשהוא פתח את הפה אז פתאום שמים לב איך שהוא מדבר שטויות…

מה הפשט? בן אדם יכול לדבר שטויות, אבל הוא אם מציג את זה עם עוצמה, עם בטחון עצמי, זה יכול לקחת הרבה זמן עד שקולטים שהוא מדבר שטויות. ואני מתכוון לשטויות באמת, ממש שטויות.

כמובן אנחנו היהודים ממש רחוקים משטויות, אבל גם אנחנו כשאנחנו מחליטים בעצמנו מי אנחנו – זו הדרך איך הסובבים אותנו יראו אותנו. אם לפני שאנחנו מתחילים לנאום באיזה שבע ברכות מדברים בלי ביטחון עצמי, אתה רואה את כולם בהבעת פנים של 'נו, מתי הוא כבר יגמור לדבר', ואם להיפך אנחנו מדברים בעוצמה לוקח זמן עד שהציבור מתעייף, וככה זה בכל דבר.

אם האדם מדבר עם עוצמה זה משכנע. אני נוהג לספר שהיה בחור'ל עם הארץ שהיה צריך להתארס, אבא שלו אמר לו, 'תשמע טוב, המחותן רוצה להיפגש איתך והוא מביא את ראש הישיבה לבחון אותך, ותקשיב, גם אני עם הארץ וגם אבא שלי היה עם הארץ מדאורייתא, אנחנו כבר ארבע דורות של עם הארצים, עלינו נאמר כיון שהוא עם הארץ ובנו עם הארץ ובן בנו עם הארץ 'שוב אין העם הארצות פוסקת מזרעו… עד עולם', 'מובטח לו'.

'אבל כמו שאבא שלך הצליח להתחתן וגם זיידי אז גם אתה תתחתן. אבל תזכור את הכלל – כשאתה מגיע לפגישה אל תדבר שום גמגומים, אאהה בבההה גגגהה… אלא תדבר עם ביטחון עצמי, ובסוף אתה תעבור את זה'.

הוא מגיע לפגישה מול הראש ישיבה עם זקן ארוך, והראש ישיבה שואל אותו, 'אתה הבחור המדובר?'

'בוודאי שאני הבחור! מה חשבת, אתה רואה מישהו אחר פה? אני הוא החתן!!'

אתה יודע ללמוד?'

'בוודאי!!!'

'בבא קמא?'

'בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, ובבא מעשות… ממש אני בקיא בכל הבבא'ס ובכל הזיידע'ס, הכל אני יודע'

'עם הראשונים?'

'ראשונים, אחרונים, עליונים, תחתונים, קדמונים, את כולם אני מכיר, מי לא?'

שואל הראש ישיבה, 'את ר' עקיבא איגר אתה מכיר?'

'ר' עקיבא איגר? כבר תשע שנים אני נוסע כל יום ברכבת ה-F מבורו פארק לקראון הייטס ויושב איתי ר' עקיבא איגר במושב לידי ואנחנו מדברים בלימוד בלי הפסק. וכי אתה שואל אם אני מכיר את ר' עקיבא איגר… אני מדבר איתו בלימוד כל יום!!!'

הראש ישיבה מסתכל על המחותן והמחותן על הראש ישיבה וכמובן באותו לילה לא שברו את הצלחת אלא שברו את השידוך.

הבחור חוזר הביתה ואבא שלו הנחית לו סטירה מצלצלת.

'איזו שטויות דיברת!!!'

'טאטי, אני דיברתי שטויות?'

'בוודאי!'

'מה לא אמרתי נכון?'

צועק לו אבא שלו: 'ממתי רכבת ה-F נוסעת לקראון הייטס?!?'

על כל פנים, רבותי זה לא ווערטל, זה המציאות, היחיד שקובע לאדם איך יסתכלו עליו זה הוא בעצמו, אם הוא יחשוב על עצמו טוב, לא יקח הרבה זמן וגם כל הסביבה תחשוב עליו ככה.

זה קורה הרבה אצל בחורים – כל היום הם חושבים, מה ההוא חושב עלי, ומה אומרים עלי? ועוד נדבר על זה, אבל היסוד הראשון שצריך לזכור הוא ככה: ככל שאתה אוחז מעצמך שאתה כלום, שאתה אפס מאופס, בדיוק ככה יחשבו עליך כל הסובבים. זה המציאות.

ולהיפך, אם הוא חושב על עצמו שהוא כן שווה, או כל בן אדם שמכיר טוב את עצמו ומעריך את עצמו, ככה יאחזו ממנו, ואם הוא לא אוחז מערכו והוא לא מעריך את עצמו מספיק, ככה המראה תתפוצץ לו בפרצוף, זה המציאות.

אנחנו רואים את זה בהרבה מקומות. שומעים דרשה – ואני יכול להעיד על עצמי, לפעמים אני נמצא באיזה שבע ברכות, והאמת היא שאין לי בדיוק מה להגיד בדרשה, זה תלוי מאוד! אם אתה מדבר עם ביטחון עצמי, עם עוצמה, אז אנשים יוצאים אח"כ מהשבע ברכות… 'מלאך יודע מה הוא אומר', אפילו שלא אמרתי כלום…

ולפעמים מדברים עם תוכן הכי עוצמתי, אבל הדרשן מגמגם 'לא איש דברים אנכי…' אנשים חושבים אה, הוא לא דרשן מי יודע מה… אז למה אתה מדבר!

אבל אם אתה בין כה מדבר, למה אתה מדבר בלי עוצמה? כשאדם מעמיד את עצמו לדבר בלי עוצמה, או שהוא עייף וחלש, בדיוק זה מה שיחשבו עליו.

(מתוך גיליון 'אסדר לסעודתא')