הרב י. ארלנגר
נזהר בעינו
מעשה בגאון בעל "אבן האזל", רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, שגר היה בירושלים, ונזהר מלעבור בתוך רחוב השוק בשכונת "מחנה יהודה". לתמיהת מכריו שהתפלאו על מה זה ולמה הוא מאריך דרך הליכתו, השיב הגאון, כי מאחר ובביתו אין לו שפע של מזון, וכאן השוק משופע בכל טוב, חושש הוא שיתפעל ממראה עיניו, והתפעלות זו הרי היא כאדם העומד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה ויכולה להזיק. זוהי דוגמה לזהירות מהתפעלות שעלולה להביא לנזק.
עין שפגעה
רבי חיים פלאג'י זיע"א, רבה של איזמיר ומגדולי עמנו, העיד כי בעירו היה חזן כבן ארבעים, תלמיד חכם, ירא שמים ובעל פרנסה מכובדת, אשר היה חזן בימים נוראים בבית הכנסת באיזמיר, עלה לפני התיבה בכל התפילות, ואף היה בעל קורא בספר תורה וכן בעל תוקע. ימים ספורים אחרי יום הכיפורים נפל לחולי קשה והדרדר מצבו, עד שהחזיר את נשמתו לבורא עולם. רבי חיים פלאג'י קובע נחרצות, כי עין הרע של המתפללים היא שהרגה את אותו חזן.
נסתכן בעצמו
האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע העיד על עצמו ("שפע חיים – דרשות חומש רש"י), שבהיותו ילד קטן, כבן שלוש או ארבע שנים, ידע לדבר לפני ילדים אחרים בני גילו, ובשל כך אהב לחוות דעתו על כל דבר, אלא שכאשר נכנסו אנשים לביתו והתפעלו ממנו, היה מתחיל מיד להקיא מחמת עין הרע שהיו נותנים בו. עד שכבר ידעו על נשים מסוימות, שבזמן שהן באות, הוא מתחיל להקיא!
עין רעה של בעל הבית
בביאור להגדה של פסח, בספר "אורח חיים", מביא רבי יוסף חיים מבגדד מעשה, המלמד כיצד אדם מזיק בעיניו ופוגע בחומר:
"מעשה באורח אחד שנתארח אצל בעל הבית, אך אותו בעל הבית היה צר עין מאד ובעל כורחו מחמת סיבה הוכרח להביא לפני האורח קערה גדולה של תבשיל לאכול.
אולם הוא לא ישב עמו, אלא עלה על הגג לראותו והאורח ישב על השולחן בחצר למטה, וזה יושב על הגג כנגדו להביט בו ולמנות לו הכפות שמכניס לתוך פיו. וזה האורח ראה שינוי גדול בעצמו, שכל כף שמכניס לתוך פיו כשבא לבלעו, היה עומד באמצע גרונו ואינו יורד במהרה, אלא רק בקושי גדול. גם אחר שירד בבטנו הרגיש בעצמו כאילו אבנים או סלעים ירדו לחדרי בטנו, ויצטער מאד על הדבר הזה שקרה לו עתה, כי לא ידע מה זה ועל מה זה וחשב בדעתו אולי יש לו איזה חולי בגרונו ובבטנו.
מרוב מוראו ופחדו על עצמו נשא עיניו לשמים למבעי רחמי מקמי שמיא (לבקש רחמים מן השמים) על הדבר הזה כי לא ידע מה היה לו, וכאשר נשא עיניו למרום ראה את בעל הבית יושב על הגג כנגדו ומביט בקערה של התבשיל בפנים רעים…"
בעל עין טובה שלא יחשוש
בספר "טוב עין" מובא המעשה הבא:
מעשה באיש מוצלח בכל מעשה ידיו, אשר בכל אשר פנה השכיל והצליח. ברבות הימים נכנס בליבו חשש מעין הרע, אמר בלבו, אני אעשה דברים אשר אפסיד בהם. וכשיראו אנשים שאני מפסיד, תסור ממני העין הרע.
הלך וקנה אוניה מלאה בתמרים ונסע לעיר אשר בה מוכרים תמרים לרוב, ואמר בלבו: ודאי אפסיד כסף במסחרי, שהרי זהו עיסוקם של כל בני העיר.
יום אחר יום היה יושב ושוקל קילו תמרים לאחד וחמישה קילו לשני, כך חודש ימים. בסוף החודש עשה את החשבון ונמצא שהנה הוא הרוויח רווח עצום. כל עובדיו וכל אנשי עירו שמעו שאף במסחרו בתמרים בעיר התמרים הצלחתו הייתה מרובה. שוב חשש מעין הרע ואמר בלבו, אעשה עסק אחר אשר בוודאי אפסיד בו, למען יראו כולם שלא תמיד אני מרוויח, וכך תסור ממני העין הרע.
הלך וקנה אוניית פלפלים, והלך והחליפה בשלמות עם אוניית שעורים, כאשר מחיר הפלפלים היה גבוה ממחיר השעורים ובטוח היה בהפסדו. והנה, כאשר הפועלים פרקו את השעורים מצאו בין השעורים אוצר של יהלומים. שוב נשמעה השמועה על פלוני שבמקום שנזק מרובה יהיה מנת חלקו מעסק כושל זה, היה טמון בו רווח עצום.
פחד האיש פחד מרובה וחלחלה עלתה בלבו מעין הרע. שוב, חשב בדעתו, אעשה דבר אשר ודאי אכשל בו, כדי להסיר מעלי עין הרע. הלך וקנה אוניית חיטים ושילחה למדינה אשר עלויות המסע היו גדולות ומרובות ואין שום רווח בזה. האונייה היתה בדרכה שבועות רבים, והנה כמה ימים לפני שהגיעה האונייה אל מחוז חפצה מלחמה גדולה פרצה בארץ זו ומצור גדול ניתן על הארץ, אין יוצא ואין בא. בעקבות זאת האמיר מחיר החיטים והתייקר יוקר עצום, ורווחיו של אותו אדם היו גדולים ועצומים.
ושוב, כולם מתלחשים ומדברים על הצלחתו. חשש האדם מאד, ובצר לו הלך לחכם גדול בדאגה ובפחד: מה אעשה כדי להינצל מעין הרע?
אמר לו אותו חכם: לא יחשוש ולא יפחד, אם הוא טוב עין על חבריו, הטוב שנכתב עליו בשמים, לא יפגע במאומה, שום אדם לא יפגע ולא יסיר הטוב ממנו. לכן, תמיד ישתדל האדם לראות בעין טובה את כל אשר נתן הקב"ה לחבירו, ואם אין לאדם צרות עין על שום אדם, לא יפחד מעין הרע!
עין טובה
מעשה שהיה במרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, אשר באחד הימים קנה אחד מרבני הישיבה בית חדש. והגאון רבי שלמה זלמן בא לבקרו בדירה החדשה. וכשנכנס החל מטייל בכל חדרי הבית, נכנס ומסתכל בכל חדר וחדר, ואחר מכן אמר כמה מילות ברכה ויצא. בדרך שאלו אחד התלמידים בפליאה, על שום מה הסתובב הרב, שכה חס על זמנו היקר והסתכל בכל חדרי הבית, והלא בשביל כבוד בעל הבית מספיק היה להכנס לשבת קמעא לברכו ולצאת.
ענהו הגאון, "רציתי להביט בעין טובה על כל מקום בבית. כי כן הוא הכלל, כאשר מביטים בעין טובה, חלה הברכה בכל מה שמסתכלים בו".