שלד עצמות נמוך קומה היה רבי אפרים צוברי, אך גבהה קומתו באהבתו את התורה הקדושה שהיתה משוש חייו, אחד מאברכי הכולל סיפר שלמד חברותא עם ראש הכולל ולפתע רימז לו בידו על פיו, קלט האברך שקשה לו לנשום, זאת היתה תקופה בה סבל קשות מקוצר נשימה, האברך השכיב אותו ועשה לו הנשמה, משחזר לעצמו בני הכולל היו מבוהלים ובקשו ממנו להתפנות לבית החולים, רבי אפרים הסתכל עליהם בבוז: "איזה שטויות, חבל על הזמן", ושקע מיד בתלמודו כבתחילה.
האברך המספר רץ להשיג מכשיר אינהלציה, וביקש ממנו שלפחות יתחבר כדי לקבל תרופה שתקל לו על הנשימה, רבי אפרים לא הסכים להתחבר בביהמ"ד שלא ימשוך את עיני האברכים ויגרום ביטול תורה, הוא עלה לעזרת נשים ושם התחבר, הם הכניסו לו חומר ל- 5 דקות.
מששם האברך לב אחרי כמחצית השעה שעדיין לא ירד לביהמ"ד עלה לראות מה אתו, ומצאו כשהוא עדיין מחובר למכשיר ושקוע בלימוד, הוא פשוט לא שם לב שאיננו יושב בצורה רגילה, מבחינתו אין לו בעולמו אלא הגמרא ומפרשיה.
זה היה עצם חייו של רבי אפרים, אבל איפה צמח אילן פאר זה?
ערש לידתו היתה בעת העלייה מתימן, כשהתייתם בגיל צעיר מאוד מאמו, ואביו שנשאר בחיים היה כבר זקן. אחיו שהיו בוגרים ממנו כבר הושפעו מהאוירה הקלוקלת שראשי המדינה החדירו בעולים, הם שלחו אותו ללמוד בבית ספר פשרני בפתח תקוה, הרבה אידישקייט לא רכש שם, אבל נשמתו כספה להתקדש בקדושת התורה, ולפלא שבגיל תשע כבר חתר להגיע למוסדות חרדיים, הוא ברח מהמקום והלך לחפש מקום לימודים לבדו.
הוא הסתובב בין יהודים יראי ה' והתחנן שיעזרו לו למצוא מקום תורני, הם פנו לפעילים ואלו הכניסו אותו למוסד תורני, אבל אז נכנסו אחיו לתמונה וניסו להניא אותו בכוח הזרוע, עד כדי פציעות חמורות בראשו, עם הצלקת הזאת חי עד סוף ימיו… וכל זה לא מנע ממנו להמשיך ולהתעלות במקום תורה…
הרדיפות האלו מצד משפחתו לא פסקו, הם התרחבו למשפחה מסביב, עד שנשאר בודד, בודד ממש, לאביו הזקן לא היה שום שליטה והוא התמודד קשות עם שאר בני המשפחה שנלחמו בו בכל הכוח, מבחינתם ההתנגדות הזאת היא הצלת נפשות. לא בעיה דתית היתה להם אלא בעיה קיומית, כך החדירו להם לראש, שמי שעוסק בתורה לא יצא ממנו כלום, וגם אוכל כדי להתקיים לא יהיה לו…
לימים נשאל מה משך אותו למסור נפש בגיל כה צעיר ללמוד תורה שלא בדיוק הכיר אותה, ענה שהוא נמשך לבית כנסת, והיה שם יהודי אחד שהיה לומד בנעימה מיוחדת, ערבות התורה נשפכה ממנו וזה חדר עמוק לליבו הקט, המנגינה של אביי ורבא שבתה את ליבו, והחליט שזאת תהיה שירת חייו.