מעשה מפעים ומצמרר סיפר הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
בחדש אלול תשע"ד, בחור אחד נסה להתקבל לאחת הישיבות הקדושות. ראש הישיבה עמד על טיבו ואופיו של הבחור, והחליט שכאן בישיבה הזו, הוא לא יצמח ויתעלה כדבעי, כי ישיבה זו אינה מתאימה לו, ולכן המליץ לאביו להכניסו לישיבה פלונית שבסייעתא דשמיא תתאים עבורו.
אבי הבחור ניסה להתעקש, והפציר בתחינה ובקשה לפני ראש הישיבה שבכל זאת יקבל את בנו לישיבתו, אך ראש הישיבה התנצל ואמר שטובתו האמיתית של הבחור היא שילמד במקום אחר.
והנה, באחד הלילות ישב ראש הישיבה בבית המדרש, שהיה מלא באותה עת בלומדי תורה, ולפתע נכנס לשם אותו אב כאוב. האיש החל להטיח בראש הישיבה דברים קשים כגידים, "מי העמידך ל'ראשות ישיבה'! הלוא אתה עם-הארץ גמור…", וכך המשיך לצעוק ולבייש את ראש הישיבה כיד… הטובה עליו. ירחם ה'.
פניו של ראש הישיבה התכרכמו והאדימו. הוא נפגע עד עמקי נשמתו, אך לא הגיב במאומה, וספג את כל גערותיו של האיש בשתיקה. גם לומדי בית המדרש נותרו מבוהלים במקומם ולא הצליחו להתעשת ולגונן בעד ראש הישיבה, מרוב ההלם והתדהמה שאחזה בהם.
אותו אב כעוס, השבית את שלוות נפשו של ראש הישיבה, שלא היה מסוגל לעצום עין במשך כל הלילה, כי צרבה הבושה את כל ליבו ומאוייו.
לאחר שלא הצליח להירדם במשך כל הלילה, החליט ראש הישיבה ללכת לבית המדרש עוד לפני עלות השחר, וללמוד עד שיגיע זמן תפלת שחרית.
כשנכנס לבית המדרש, הבחין לפתע באברך אחד, שיושב באחת הפינות עם פנים נפולות. דמעותיו ניגרו על ספר התהלים שאחז בידיו, ולחלחו את דפי הספר ואותיותיו…
הוא ניגש אליו ובעדינות החל לשוחח עימו ולשאול לפשר בכיו הגדול, האברך סיפר בכאב: "חלפו כבר שבע שנים מנשואיי, ואני ואשתי עדיין לא נושענו בזרע של קיימא. הנורא מכל הוא, שאתמול עברנו בדיקות מקיפות אצל טובי הרופאים בתחום, והם הודיעו לנו כי אינם רואים שום פתח של ישועה, ומבחינתם ככל הנראה בגלגול הזה לא יהיו לנו צאצאים… לאחר שמיעת הבשורה המרה, כמובן שלא הצלחתי להירדם כל הלילה, והחלטתי לבוא לכאן, כדי לשפוך צקון-לחשי לפני האלוקים".
כעת נעמד ראש הישיבה, וכשדמעות בעיניו פנה אל האברך בהתרגשות: "ראה נא, בזה הלילה נגרמה לי בושה נוראה, שפכו את דמי ברבים, עד כדי כך שלא יכולתי לישון במשך כל הלילה; ובכן, הריני נותן לך במתנה גמורה את כל הזכויות מהשתיקה על הבושות שעברו עלי, ובעזרת ה' בקרוב תוושע בדבר ישועה ורחמים…".
ואכן – סיים הגר"א בידרמן – הפלא ופלא, כעבור תשעה חדשים, בשבת קדש פרשת 'אמור' תשע"ה, אותו אברך ערך בבית הכנסת 'קידושא רבא', לרגל הולדת בתו הבכורה!!
(סימנא טבא – ופריו מתוק)