הרב צבי גטקר
"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי" (במדבר כ', י"ב)
רש"י הקדוש מבאר מה היה החסרון הגדול במעשיהם של משה ואהרן, ואומר "שאלו דיברתם את הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו".
והשאלה נשאלת, הלא יש לפרוך את הקל וחומר מיניה וביה, שהרי לאבן אין יצר הרע המפתה אותה שלא לשמוע בקול הבורא יתברך, ואילו עם ישראל מתמודד עם יצר הרע שמעוור אותו ומטעה אותו ומפתה אותו שלא להישמע למצוות ה'. איזה מן קל וחומר זה?
והתשובה היא נפלאה ונוקבת, נכון שלאבן אין יצר הרע, אבל גם אין לה אוזניים, אין לה רגש, ובכל זאת רואים שכאשר היא נפגשת למול דבר ה', היא נימוחה ועושה את הבלתי אפשרי ומים יוצאים מן הסלע, על אחת כמה וכמה יהודי, ששומע את דבר ה', שדברי ה' חודרים לקרבו, והוא נרגש מהם, על אחת כמה וכמה שהוא צריך להתרגש מדבר ה', ולהיענות לכל אשר יצוונו.
האור החיים הקדוש אף מביא מדרש שמסביר מה היו משה ואהרן אמורים לומר לסלע. אומר המדרש אמר לו הקב"ה למשה רבנו, "שנה עליו פרק אחד או משנה אחת", תאמר דברי תורה על יד הסלע, והוא תיכף יוציא מים.
כמה קדושה הייתה חודרת ללבות עם ישראל בראותם איך משנה אחת מוציאה מים מן הסלע, בראותם קדושת התורה, שדבריה הם דבר ה', ומולם כל איתני הבריאה, נמוגו.
בלי חילול שבת
זכות זו של קידוש ה', נגלית בפעם כפעם לזוכים, וכולם נוכחים לדעת ולחוש, את קדושתה של התורה, ולראות בעיניים את רום ערכה, לראות את איתנותן ונצחיותן של מצוות התורה, ואת העובדה שכל הבריאה כפופה לתורה.
חז"ל מספרים על רבי יוחנן בן תורתא, שהיה גר צדק, ומה השיאו לקבל על עצמו את עול קדושת מצוות הבורא יתברך, המעשה שארע לו, כאשר קנה פרה מיהודי, והפרה לא הסכימה לזוז ביום השבת מרבצה, עד שבא היהודי ולחש לה כי כיון שהיא נמכרה לגוי אין עליה לשמור את השבת, בשומעה כך תיכף קמה וחזרה לעבוד כבתחילה וכרגילותה.
המראה הזה של דבר ה' המנהל פרה חסרת דעת, הביאו להכרה עמוקה כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו!, והוא ביקש להתגייר.
הגאון רבי משה ראוכברגר זצ"ל שימש ברבנות בעיר חיפה למן היותו אברך רך בשנים, כבר בגיל צעיר מאוד מונה לכהן כרבה של שכונת 'בת גלים' הסמוכה לנמל, ובה הוקמו בהנהגתו ובפיתוחו ועמלו הרב למען היהדות, בתי כנסת גדולים לאשכנזים ולספרדים, כשעל כל המלאכה וריבוי היהדות באזור מנצח הרב ראוכברגר.
באותם ימים, עורר הרב ראוכברגר הד ציבורי, כאשר בתקיפותו מחד וגישתו האוהבת מאידך, הצליח לכפות על חברות ממשלתיות את שמירת השבת במרחב השכונה, עד שהעובדים הרחוקים, דחקו במנהלי החברות לתת להם להשלים את חוקם בלילות, העיקר שלא תחולל השבת בפרהסיה.
כך הוקמה מנהרת הרכבת ועוד, ללא שכבוד השבת יירמס ויחולל חלילה.
מעשה נורא
באותה תקופה ארע מעשה נפלא ומדהים, של "ונקדשתי לעיני כל העמים" ע"י הרב ראוכברגר, מעשה ניסי ממש, אותו שמעתי מפיו:
באותם הימים קנה הרב ראוכברגר רכב חדש, שישמש אותו בכל עסקיו הרוחניים הציבוריים, וחיפשתי מספר הרב קונה הגון, שישלם מחיר טוב עבור המכונית הישנה שלי.
כשהייתי בסניף הבנק המקומי שמעתי כי אחד מהפקידים, אחמד שמו, מחפש לקנות אוטו. על סמך הכרותינו, והאמון שרחש לי אחמד, הצעתי לו לקנות את הרכב הישן שלי במחיר הגון אך הוגן.
לא בכל יום יוצא לקנות רכב מאדם שמאמינים לדבריו, ולכך נזדרז אחמד לסיים את הקנין עוד באותו היום, וכבר בערבו של יום מסרתי לו את המפתחות, כשמנגד הוא משלשל לידי סכום נאה, בשווי הרכב, ונפרדנו באיחולי מזל וברכה.
עבר שבוע, והנה ביום ראשון אני נכנס אל הבנק שוב, ולמראה פני כולם מחייכים, חיוך קורץ וצופן סוד, חשתי כי משהו שונה בגישת הפקידים אבל לא ייחסתי לכך חשיבות, וכרגיל ביקשתי את אחד הפקידים לשרת אותי.
כשהתיישבתי מולו, הוא אמר לי בלחש, אה הרב ראוכברגר סידרת את אחמד, איך שהוא כעס אתמול אתה לא מבין.
במה העניין, תמהתי, מה קרה שאחמד כעס עלי? אה, הרב, אתה חברה'מן מכרת לו גרוטאה במחיר של רכב טוב, הוא נסע בה כמה ימים, אתמול היא שבקה חיים, ניסנו לעזור למצוא רעיונות איך לטפל, כלום הרכב מת, הלך הכסף, אתה חברה'מן תמיד ידענו, אבל לסדר את אחמד, זו הצלחה מיוחדת.
אני נבהלתי מאוד מחילול ה' הנורא שנגרם, כאילו רב בישראל מרמה אנשים חלילה, ולא עוד אלא שעל סמך האמון שרחש לכבודי כרב, על סמך זה חושבים שרימיתי אותו, לא תהיה כזאת.
לכן קמתי והכרזתי בקול רם בחלל הבנק, איפה אחמד, איפה הוא.
תיכף הובהל אחמד, שבראש מושפל הודיע לי כי הוא חלילה לא מבקש את הכסף חזרה, זו בעיה שלו שהוא לא לקח את הרכב לבדיקות מקיפות, 'מזל שלי כבוד הרב', אין מה לעשות.
"חלילה", הכרזתי כנגדו, "מכרתי לך רכב מצוין, ותקין מטופל היטב, הרכב מצוין והוא פועל ותקין לחלוטין, תצא איתי אל חנייתו ואראה לך זאת בבירור, היכן הרכב? הפגנתי גישה מעשית ופניתי לצאת.
"כמובן שלא רק אחמד יצא איתי, אלא כל עובדי הבנק והאורחים המזדמנים יצאו והתקהלו סביב הרכב המושבת, שחנה לא הרחק מפתח הבנק.
"ניגשתי אל הרכב ולחשתי, רכב רכב, אתה שייך לגוי היום, ולא ראוי שהתקלקלת בדיוק בשבת, אני שומר שבת ולכן לא היית נוסע ביום זה, אבל בעל הבית החדש שלך, הוא גוי, שאסור לו לשמור שבת, חזור לפעילותך וקדש שם שמים.
"ובסיימי את הלחישות, אמרתי לאחמד, כנס והתניע, תראה שהכל בסדר.
"אחמד נכנס הכניס את המפתחות לסוויץ', סיבב, והמנוע הותנע כאילו לא שבת מעולם, לשם הבדיקה אחמד עשה סיבוב קטן ברחוב, וראה זה פלא הרכב תקין לחלוטין.
"הוא יצא ואמר לכולם, "תקשיבו, הרב ראוכברגר הוא מכשף".
"לא, חלילה!", מחיתי בו, "אינני מכשף חלילה, אם ברצונך לדעת מה לחשתי לרכב, אומר לך, אמרתי לו, רכב רכב, התרגלת לשבות בשבת כי הייתי בבעלות רב שומר שבת, אבל מכרתי אותך לגוי שאינו מצווה על שמירת שבת, אין זה ראוי שלא תעבוד בשבת, עליך לשמש את בעליך כרגיל!".
"נקל לתאר את קידוש השם הגדול, שנעשה, לעיני העמים, וישראלים אחים רחוקים".