הרב אברהם פוקס
האור החיים הקדוש מדבר בתחילת הפרשה על גודל קדושתם של בני ישראל ומסביר כיצד זה שיהודי יכול להיות טמא בחייו ובוודאי לאחר מותו, ואילו גוי שאנו מסתכלים עליו כדבר טמא, אינו מקבל טומאה לא בחייו ולא במותו.
"כי על ידי שקיבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחניים השפלים תאבים להדבק בהם", כותב רבינו האור החיים הקדוש ומביא לתוספת ביאור את משלו המפורסם על שתי קערות שהיו אצל בעל הבית, אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל ופינה אותן והוציאן אל מחוץ לחדר.
"אותה שהיתה מלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים, ואותה שהיתה מלאה זבל, הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים, לא ישווה לשל דבש", הוא מבאר. "כמו כן אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה, בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב".
עם ישראל, כל יהודי ויהודי באשר הוא לגודל מעלתו ודרגתו, מלווה בהשגחה עליונה בכל רגע ורגע.
ידועים ומפורסמים דברי מרן ה'חזון איש': 'לא מטוסים נופלים אלא אנשים נופלים'. כלומר, אדם שנגזר עליו ר"ל מה שנגזר, יעלה על מטוס ואת אשר נגזר עליו יארע לו.
במלחמת העולם השניה, בעיצומן של ההפצצות, אחד הבחורים שעמד ליד רבו מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, שאל בדאגה מה עושים רבי, הפחד מכרסם בנו. השיבו רבי אלחנן: כך מקובלני מהחפץ חיים לכל כדור יש כתובת, כל מה שנגזר על האדם עשוי לבוא עליו בכל מקום שהוא, אין טעם לבהלה השי"ת יעזור.
ומידה טובה מרובה, אדם שלא נגזר עליו שיינזק או יפגע חלילה, מסובב הסיבות יסובב שכך אכן יהיה.
שני ענקים
סיפר לי ידיד תלמיד חכם שמוסר שיעורים בבית מדרש במרכז הארץ, אחד ממשתפי השיעור הוא יהודי מסורתי, איך נאמר בעדינות, הוא לא מניח תפילין רבנו תם, ויש עוד כמה דברים שהוא לא עושה, אבל הוא בהחלט משתדל ורוצה.
הוא מתגורר בביתו בגפו, ויש לו כבוד גדול למסורת ישראל, ולא רק, יש לו כבוד גדול גם לעצמו, הוא מה שנקרא בפי העם 'איש של כבוד' אבל בעיקר כבודו שלו.
נו, שוין, אף אחד לא מושלם, ועד מאה ועשרים צריך לעבוד על המידות, כידוע.
בערבו של אחד מימי תחילת המלחמה עם ההפצצות באיראן שם, ונפילות הטילים כאן, הוא נסע ברכבו, שוטר עצר אותו לביקורת, אני אומר לביקורת, כי בזה יש הסכמה כללית מכל הצדדים, לא נעשתה שום עבירת תנועה. להיפך, החגורה היתה כדבעי, שום מכשיר סלולרי לא נמצא בכף ידו וכולו אומר כבוד אחריות וזהירות בנהיגה.
מכאן ואילך העניינים הסתבכו, מסתבר שזה היה מפגש בין 'שני ענקים' של ממש, כל אחד סחב איתו מטען עצום וחורג של כבוד, כבוד עצמי כמובן, ואם בתחילה הוא נזהר בכבודו של השוטר ודיבר בדרך ארץ מסיבות ברורות, אך כאשר הוא החל להרגיש איך שמזדחלת לה במורד גבו ועולה כלפי מעלה תחושה של חוסר כבוד ואפילו זלזול ביחס שהוא מקבל מאיש החוק, הוא לא שתק לשוטר היהיר, ועשה את מחאתו במילותיו שלו.
בשביל השוטר זה היה בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד' והוא השיב בכמה מילים חריפות ומתובלות היטב כשהוא מסיים באזהרה ומצביע על האזיקים התחובים בחגורתו. עוד מילה, עוד משפט, לא עברו דקות ארוכות והוא מוצא את עצמו יושב בניידת כשידיו כבולות מאחורי גבו, והוא מובל אל תא המעצר שבתחנת המשטרה.
לילה ב'אבו כביר'
בתחנת המשטרה ידעו והכירו את השוטר ואת סגנונו, כך שהבהירו לעצור הטרי שיאמר כמה מילות סליחה והתנצלות מהשוטר המכובד ויחזור לביתו, אבל הוא כאמור 'איש של כבוד' וסירב בתוקף, ולא זו אף זו, אף דרש לקבל התנצלות בעצמו.
העניינים הסתבכו, ומפה לשם האיש נלקח לבית המשפט, שם השופט 'הסכים' לשחררו בערבות, בני משפחתו של אותו אדם שהוזעקו למקום, אמרו שהם ישלמו את הערבות, אך כאן מיודענו קפץ ואמר שהוא לא מסכים בשום אופן שישלמו ויפקידו עבורו ולו שקל אחד כשהוא לא עשה שום דבר.
השופט נענה ואמר לו שהוא יצטרך אם כן ללון ב'אבו כביר', הלא הוא בית המעצר הנודע שבמרכז הארץ…
מיודענו כאמור היה איש של כבוד, אמר שהוא בהחלט מעדיף להישאר במעצר, ולא להודות במעשה שלא עשה. ואכן לתדהמת בני משפחתו הוא הובל אחר כבוד(…) לבית המעצר.
ויהי בבוקר, כשוך חמתו, זכר את אשר עשה ואת אשר נגזר עליו, הרים טלפון לבני משפחתו ובישר להם שהוא 'מסכים' להשתחרר בערבות.
בתשובה הוא שומע בליל של צעקות, הוא לא הבין אם אלו קולות של שמחה אם לאו, הוא מנסה להבין מה קורה מאחורי השפופרת, ואז הוא שומע בקול ברור: אין לך לאיפה לחזור, הלילה נפל טיל בליסטי על מגדל המגורים שאתה מתגורר בו, וכל הקומה נהרסה…
לכל כדור יש כתובת, וזו לא היתה הכתובת שלו. ליתר דיוק זו כן היתה הכתובת שלו, רק לא מספר הדירה שלו…
חינוך משמים
ואם בדרכי ההשגחה עסקינן, סיפר לי גבאי צדקה יקר שביקרים: "לפני כמה שנים היה יהודי שחיתן את אחד מילדיו ונזקק לסיוע כספי ניסיתי לעזור לו ולשוחח עם נדיבי עם, לדבר על ליבם על מנת שיפתחו את ליבם וכיסם עבורו.
אחד התורמים שדיברתי איתם אמר לי שיעביר לי עבורו סך 400 שקל. ומכיוון שאני מכיר את התורם שהוא עומד במילתו וידעתי שבעל השמחה דחוק מאד וכל סכום קטן כגדול יעזור ויפה שעה אחת קודם, שלחתי למזכיר של ארגון הצדקה הוראה במייל שיעביר לאותה משפחה סך 400 שקלים על מנת שיבצע זאת באופן מיידי.
"ואכן לאחר שעה לא ארוכה, קבלתי מהמזכיר אישור העברה על סך 4,000 שקלים לאותה משפחה. כמובן שנחרדתי מההודעה הזו, כיון שהסכום היה פי עשרה מהסכום שהתחייב התורם. רגע לפני לו שהחזרתי למייל עם עשרות סימני שאלה אדומים לפשר הסכום, בדקתי ומצאתי שאכן אני הוא זה שכתבתי 4,000 שקלים, לאחר ששגיתי בהקלדה ובטעות הוספתי ספרה 0 יתירה".
הוא מעיד על עצמו שמעולם לא אירע לו כדבר הזה והוא שנים רבות בעניינים אלו. הוא לחץ על כפתור 0 שבמקלדת לראות אולי יש בו איזה קלקול והוא שולח אפסים מיותרים על חשבונו, אך הבדיקה העלתה שהכפתור מתפקד בצורה מושלמת, חדש לגמרי…
נו, מה עושים? זה בהחלט סכום משמעותי שצריך לראות מה עושים עם התקלה למרות אי הנעימות הגדולה שכרוכה בזה.
"הרמתי טלפון מהוסס לתורם וספרתי לו את שאירע, והוספתי שזה חריג ביותר, ממש 'ללא תקדים'. שאלתי אותו האם לומר לנתרם שאירעה כאן טעות…".
"להפתעתי אני שומע מהנדיב זמירות שכלל לא העליתי בדעתי שאשמע: "זה מגיע לי ומגיע לו", הוא אמר, "ה'רבונו של עולם' רוצה לחנך אותי שאני לא הבעל הבית אלא רק צינור להעביר סיוע לנזקקים". והוא ממשיך ומספר שאותו יהודי שמחתן עכשיו את אחד מילדיו ניגש אליו לפני כמה ימים בבקשה לתרומה, ובין הדברים הוא אמר לו שבחתונה קודמת הוא תרם לו 4,000 שקל והוא ישמח גם הפעם לתרומה מכובדת שכזאת.
"אני", ממשיך הנדיב, "מאד כעסתי עליו, אתה נותן לי הוראות כמה לתרום לך? ממש חוצפה! החלטתי 'לחנך אותו' ולתת לו עשירית מהסכום שביקש, אבל הנה אני נוכח לדעת שהצדק היה אתו ובורא עולם 'סידר' כאן טעות שמעולם לא אירעה קודם לכן, ולכן אני אתרום לו 4000 שקל…".
חינוך נוסף
"עברו כמה שנים, ממשיך גבאי הצדקה לספר, "מדי פעם יש לי קשר עם אותו תורם שמפקיד לקופה הצדקה ומבקש שיעבירו למשפחה פלונית או למוסד אלמוני, ללא שום אירועים חריגים.
"בשבועות האחרונים הוא שלח מייל וביקש להעביר 2,000 שח לפלוני, לא משהו חריג כאמור, אך בדרך כלל כשהוא מבקש להעביר תרומה למאן דהוא הוא מצרף את פרטי חשבון הבנק של הנמען, מה שהפעם לא אירע, וכיון שזה היה זמן דחוק, בימים הסמוכים לחג השבועות, העברתי את המייל כמות שהוא למזכיר של הקופה, שהשיב לי שחסרים פרטי בנק, העברתי את המייל של המזכיר לתורם.
"בלילה בשעה מאוחרת, כשראיתי במי מדובר, נזכרתי שיש לי את פרטי החשבון בנק של אותה משפחה עשיתי בעצמי את ההעברה של התרומה לאותה משפחה, ושלחתי מייל לתורם וכתבתי בו: בוצע.
"מגיע ערב החג ואני מקבל מייל מהתורם ששואל כמה כסף קיבלה אותה משפחה, בדקתי בחשבון הקופה והשבתי לו שקיבלו אלפיים שקל ולאחר כך שלושת אלפים שקל, ושאלתי אם יש כאן טעות? אז הוא שאל, כתבת שאין לכם פרטי חשבון בנק אז איך הופקדו האלפיים שח? עניתי לו שלאחר מכן מצאתי את פרטי החשבון בנק, ושלחתי לו במייל שזה בוצע.
"מסתבר שהוא לא הבחין בהודעה שמאשרת את הביצוע של העברת תרומתו. הוא השיב יש כאן סיפור יפה, כעת זה לא הזמן, נדבר אחרי החג. שאלתי שוב, האם יש כאן טעות שצריך לתקנה, והוא משיב לי, הכל בסדר. אתה תהנה מהסיפור, חכה לאחרי החג. כאן כבר נלחצתי, והשבתי לו, אם יש טעות שצריך לתקן, אני צריך לדעת מה היא ולתקנה בהקדם, אך הוא בשלו, אין מה להילחץ הכל בסדר, ונדבר אחרי החג.
"ואכן, לאחר החג הוא כתב, וההתרגשות היתה ניכרת מבין השורות, הוא מספר שפנה אליו יהודי, וביקש את עזרתו לקראת חתונה של אחד מילדיו, הוא סיפר לי שעזרתי לו בחתונות קודמות והוא ישמח לעזרתי גם בחתונה הנוכחית, הוא לא אמר לי כמה נתתי לו, אך אני כבר זכרתי שבפעמים קודמות נתתי לו ארבעת אלפים וכך גם רצוי חשבתי לעצמי שאתן הפעם, אבל ה'שאור שבעיסה' אמר לי לתת רק אלפיים וכך כתבתי לכם במייל הראשוני, אחרי שכתבתם לי שאין פרטי בנק עלה בדעתי להוסיף לסכום שיהיה שלושת אלפים, ושלחתי זאת ישירות למזכיר של הקופה, עם פרטי החשבון בנק, והוא מיד ביצע זאת, ועכשיו אני רואה שהם קיבלו 5000, יחד עם האלפיים שאתה העברת להם…".
"לא הבנתי מה קורה כאן", מספר גבאי הצדקה, "שאלתי אותו שוב, אז הכל בסדר? לא צריך לתקן כלום? והוא עונה לי, "אני רואה שלא הבנת, זו אותה משפחה מלפני כמה שנים שהבורא עולם סידר להם שאני יעביר להם ארבעת אלפים שקל, וכעת שעוד לא הבנתי כמה אני צריך לתת להם וגם יש את הענין של 'מעלין בקודש', סידר הרבונו של עולם את מהלך הדברים כך שאתרום להם חמשת אלפים שקל…".
"ההתרגשות הגדולה שלי", אומר לי גבאי הצדקה מהעשיר שלא רק שמקבל את הדין באהבה למרות שעשו דברים שהוא לא רצה שיעשו, אלא ממש רואה בזה את יד ה' שמכוונת אותו ומדריכה אותו ומקבל זאת בלב שלם. ישראל קדושים נתבעים ונותנים, וכעת נותר לחכות לטעות הבאה", מסיים בחיוך גבאי הצדקה לאחר שלמד שמטעויות הנעשות בתום לב, רק מרוויחים…