הרב י. טוורסקי
וכה סיפר מגיד המישרים הרב גואל אלקריף שליט"א מבני ברק:
לפני תקופה היה יהודי אחד, מאחינו התועים, שרצה להתחזק בעקבות המצב הבטחוני ונוכח הניסים שרואים – אולם, היה לו מאוד קשה לעזוב את הרגליו ולהתחיל דרך חדשה.
סח לו חבר טוב, שרצה לעזור: "יודע מה? – קשה לך לשמור שבת, לפחות תימנע ממשהו קטן וזניח שאתה לא מוכרח לעשות בשבת. למשל, תכבה את הנורה של המקרר שלא תידלק ותיכבה בכל פעם שאתה משתמש".
"נו, למה לא? ממש קל לביצוע". אותו יהודי קיבל על עצמו בכל ערב שבת לכבות את הנורה.
לאחר כמה שבתות, הוא חשב לעצמו: איזה אדם מוזר אני. אני נזהר שלא להדליק נורה במקרר, ומדליק חשמל בחדרים. אין לזה טעם. מאז התחיל להקפיד שלא לגעת בשום מתג חשמלי בשבת.
בשלב הבא, ראה את עצמו מוזר בכך שהוא מבשל אוכל בשבת. וכך מצא עצמו ניגש לחנות וקונה פלטה. למה לא? שכבר יהיה הכל מוכן מראש.
בהמשך הוא החליט שאין לזה טעם וריח שבבית הוא לא מחלל שבת כמעט, וברחוב הוא נוסע ברכב. וכך הוא הפסיק לנסוע והתקרב יותר ויותר.
בשלב האחרון, תפס מיודענו את עצמו, כי למה לו סתם להשתעמם בבית בשבת. מדוע שלא יילך לבית כנסת השכונתי להתפלל קצת…
לסיכומו של דבר, היהודי היקר חזר לגמרי בתשובה. והכל התחיל מהקפדה קטנה על הנורה החשמלית של המקרר.
הרב גואל שלף השבוע את הסיפור כמענה ליהודי ששאל, כיצד אנו יכולים לסמוך על התורה והמצוות שלנו שיגנו עלינו, הרי לב יודע מרת נפשו כיצד זה נראה – אך סיפור זה מלמד אותנו כי אף ההימנעות מעבירות כוחה גדול להגביה יהודי לפסגות עליונות, ולהגן עליו מכל רע.
זה מה שכותב מרנא החפץ חיים ב'שמירת הלשון' על פרשת שלח: "אך בה' אל תמרודו", כי אף הזכות של עם ישראל שלא מורדים בה' ונמנעים מעבירות, דיה להגן עליהם ולהביא אותם אל הארץ המובטחת, אף שלא היו בידם מצוות.
(המבשר)