יהודי צריך לדעת לשבור את מידותיו, לרכך את לב האבן שבו ולעשותו לב בשר. את העקשנות והנחישות שלו עליו לבטא בהתגברות על היצר ובקיום רצון ה'.
סיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: היה גביר יהודי בארצות הברית, שבמשך שנים רבות ראה ברכה בעסקיו, עד שהתהפך עליו המזל ונתגלעו קשיים בעסקיו. בצר לו הלך אל אחד מגדולי ישראל וביקש ממנו ברכה להצלחה בעסקים.
אמר לו הרב: "איך התפילות שלך?"
אמר הגביר: "כבוד הרב, אני מודה ומתוודה, התפילות שלי לא משהו… אני טרוד בעסקיי, יש לי עסקים חובקי עולם, ולעתים קרובות אני מפסיד תפילה במניין. לעתים, בגלל כורח המציאות, אני נאלץ להפסיק באמצע התפילה ולהתפנות לעניינים שאינם סובלים דיחוי"…
אמר לו הרב: "אם כן, מדוע אתה מתפלא שאינך רואה ברכה בעסקיך? אם תשקיע בתפילה – תראה ישועות"…
היהודי שמע לעצת הרב. הוא קיבל על עצמו מכאן ואילך שלא להחסיר תפילה במניין, וכמו כן להקפיד להתפלל בכוונה, מתחילת התפילה ועד סופה. יותר אין טלפונים באמצע התפילה ואין מצב שהוא יפסיק את התפילה לצורך טיפול ב'עניין חשוב שאינו סובל דיחוי'. באותה שעה שהוא מתפלל לה' ומתייחד עם קונו, כל שאר ענייני העולם מאבדים את ערכם.
ואכן, לאחר שקיבל על עצמו להתחזק בתפילה, ההצלחה שבה והאירה לו פנים והוא ראה ברכה בעסקיו.
יום אחד הוא הגיע לביתו בשעת לילה מאוחרת. היה לו יום עסקים מתיש והוא התכונן לעלות על יצועו לשינת לילה. רגע לפני שהחל לקרוא קריאת שמע על המיטה, הוא נזכר שעדיין לא התפלל ערבית. מרוב טרדות הדבר פרח מזכרונו. הוא כבר נשכב לישון, ומה יעשה עכשיו? כמובן, הוא קם מן המיטה כדי להתפלל ערבית, אך מה עם תפילה במניין, הרי הוא קיבל על עצמו קבלה, וברוך ה' עד היום עמד בה בגבורה…
לרגע היצר ניסה לפתות אותו: אתה עייף, השעה מאוחרת, כבר נשכבת לישון, היכן תמצא כעת מנין… תתפלל בבית ותחזור מיד למיטה…
אך תיכף ומיד הוא התעשת: אם קיבלתי על עצמי תפילה במניין, עלי לקיים זאת, ויהי מה. אין תירוצים!
הוא לבש את בגדיו, יצא מן הבית וירד לחניון כדי לנסוע לבית הכנסת ולנסות למצוא מניין. הוא נכנס לרכב היוקרתי שלו, וכשבא לצאת מהחנייה עצרו אותו שני בריונים וביקשו לשדוד אותו. הוא ניסה להתגונן, אחד השודדים הנחית על כתפו השמאלית מכה אדירה וניתק את הכתף ממקומה. הכאבים היו עצומים והוא זעק בקולי קולות לעזרה.
אשתו שמעה את הצעקות והזעיקה את המשטרה. השודדים נמלטו על נפשם. האמבולנס הסיע אותו לבית החולים. בדרך, תוך שהוא נאנק מכאבים, הוא הרהר בלבו: ריבונו של עולם, ראית איך התגברתי על יצרי, אתה יודע שזה לא היה קל. למרות העייפות הרבה התלבשתי ויצאתי מן הבית כדי להתפלל במניין. האם זה מה שמגיע לי? מדוע אני צריך להתמודד עם שודדים שפלים ולהיאנק מכאבים בגלל כתף שיצאה ממקומה?…
בינתיים, בעודו שקוע בהרהוריו, האמבולנס הגיע לבית החולים. בחדר המיון ערכו לו צילום של אזור הכתף השמאלית. הרופא ניגש אליו ובארשת רצינית הודיע לו: "ערכנו לך צילום של הצד השמאלי של גופך ובמקרה גילינו שעורקי הלב סתומים. תדע לך שהיה לך נס שעלינו על זה. אנחנו שולחים אותך מיד לצנתור דחוף. הדבר אינו סובל דיחוי, זה עניין של חיים ומוות!"
אז נודע לו שכל האירוע עם השודדים והמכות שספג מהם שגרמו לו לפריקת הכתף – את כל זה גלגלו מן השמים כדי להצילו ממוות! ובזכות מה הוא ניצל? בזכות התגברותו על עצת היצר ונחישותו לקיים את הקבלה שקיבל על עצמו להתפלל במניין.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)