הרב בנימין בירנצוויג
"חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה" (במדבר ט"ז, ב')
כיצד הצליח קורח להקהיל מאתים וחמישים ראשי סנהדראות כנגד שני גדולי ומנהיגי הדור משה ואהרון? מבאר רש"י:' מה עשה עמד וכנסם, והלבישם טליתות שכולם תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה מיצית? אמר להם חייבת, התחילו לשחוק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה? וכך המשיכו בעוד טענות שטות והבל כנגד משה ואהרון.
ומעתה התמיהה גדלה. וכי בכמה דברי שטות והבל אפשר לאגד מאתיים וחמישים ראשי עם ראשי סנהדראות? ועוד כנגד מי, נגד משה ואהרן זקני הדור בחירי ה'?
מבאר מרן המשגיח רבי לייב חסמן זצוק"ל בעל ה'אור יהל', שמכאן אנו למדים מהי כוחה של ליצנות! ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות! מאה אנשים בעלי דעת ותבונה יעמדו ויאמרו דברי דעת והשכל, ומולם יבא ליצן אחד ובאמרת כנף מתלוצצת אחת, יבטל דברי כולם.
כך הצליח קורח להטות ליבם של מאתים וחמישים ראשי סנהדראות כנגד משה ואהרון – בכח הליצנות שהורסת כל חלקה טובה של בינה ודעת.
אבל מעתה יש לנו להבין ו'כי קורח שפקח היה מה ראה לשטות זו' כדברי המדרש תנחומא, כיצד יתכן שקרח שהיה פקח ונבון, מארגן הופעה נכבדה של מאתים וחמישים ראשי עם למופע ליצנות ברחובה של עיר כנגד משה ואהרון?
התשובה היא שכח הליצנות הוא כח הרסני, עד שהלץ עצמו לא מרגיש כמה הוא נדחה לשאול תחתית, וכמו שכותב ה'מסילת ישרים' "שהליצנות מסלקת מהאדם את כח ההתעוררות וההתפעלות, עד שטובע הוא בים הגדול שאין להיחלץ ממנו", הליצן נהנה בדברי ליצנותו ובסובבים הנהנים מהלצותיו, אבל בינתיים הוא מפסיד את רגש הדעת וההיגיון, עד שמוצא עצמו בשאול תחתית של השתטות והתבזות לעין כל שאין דרך חילוץ ממנה רח"ל.
גם האדם הפקח והנבון, כשהוא משתמש בכח הליצנות, סופו שמשתטה הוא ללא דרך מילוט. קורח שפקח היה, התלוצץ והליץ אחרים, ובזה נאבד מן העולם!
לץ מפורסם
בספר 'מאורות הדף היומי' הוא מעשה נפלא שמחדד את הנקודה עוד יותר: בעיירה לייפציג היה שוק ובו סוחרים רבים היו עושים עסקיהם, בעיר זו היה אדם בשם לייבל שנודע בכיוני 'לייבל הלץ' או בלשון העם 'לייבלץ', כל אדם אשר חזר מלייפציג היה מעלה על שפתותיו חיוך רחב כשהיה נזכר בלייבלץ ובחידודיו המופלאים.
עמד לו לייבליץ במרכז השוק כשמסביבו מתקהלים עוברי אורח העומדים מרותקים למקומותיהם, מלהטט הוא בלשונו ועובר מנושא לנושא, מתלוצץ על קשיי הפרנסה ועל בעיות החיים ותלאותיהם ונראה שהכל בעיניו הבל ואין דבר שיצליח להעכיר את בדיחות דעתו.
אדם מר נפש כי יבקר בלייפציג יחזור לעירו שמח ומרירות נפשו נשכחה כלא הייתה כשבאמתחתו היתולים ודברי חידוד מבית מדרשו של לייבלץ, והלצותיו ובדיחותיו התפרסמו ועשו להם כנפיים בכל מקום.
בעיר וינה התפרסם שמו של הפרופסור הגדול מוריץ הילדסהיימר, שהיה מומחה עולמי למחלות הנפש, ורבים היו משחרים לפתחו מכל העולם למצוא מזור למכאובי נפשם, יום אחד יושב פרופסור הילדסהיימר במרפאתו הגדולה והמדופלמת בוינה, והנה נכנס לחדרו אדם השרוי בדכאון עמוק, מתנה הוא את צרותיו מבכה את מר גורלו ומצטער על חייו חסרי התוכן.
פרופ' הילדסהיימר הכיר את סוגי מחלות הנפש, אך מקרה כה קשה של דכאון לא פגש בכל שנות טיפוליו, ניסה שיטת טיפול מסויימת אך לשווא, עבר לסדרת מפגשים ושיחות והחל בבירור יסודי של המועקה שממנה סובל החולה, אך לא הצליח לעמוד על טעמה ואף טיפול תרופתי לא העלה ארוכה לדכאונו של החולה.
שלא הצליח בדרכים הרגילות, ניסה פרופסור הילדסהיימר לפתור את הבעיה בצורה מקורית, פנה אל החולה, ויעץ לו כי יסע ללייפציג וישמע מדברותיו של לייבלץ אשר אומרים עליו שלא היה ליצן ובדרן כמוהו מאז ומעולם, הפרופסור סיים את דבריו אל החולה שלפניו כשנימת תקווה נסוכה בהם בטוחני שהדבר ישפר פלאים את מצב רוחך!
לתדהמתו פרץ החולה בבכי מר כשדכאון עמוק פרוש על פניו, בכיו נמשך זמן מה והיה קשה להרגיעו, כשזה מעט נרגע מבכיו, ניסה הפרופסור להבין מה פשר בכיו? במה הוא הצליח לפגוע בו עד כדי כך? ואז פונה לייבלץ לרופא, האם הרופא התייאש ממני כך שאין תקווה לרפא את מחלתי?
"אני בטוח שבדיחותיו והיתוליו יעלו מזור לדכאונך כפי שהעלו מזור לאלפי חולים", ניסה הפרופסור המפורסם להרגיע את החולה, אך היה זה לשווא…..
"אני הוא לייבל מלייפציג!" השיב החולה…….
ליצנות היא לא מרפא לנפש, היא חולי לנפש! הלץ מאבד רגשותיו והתפעלותו, והנפש שוקעת לה אל תהום הריקנות והדכדוך.
לא לעקם את הפשט
סיפר מרן בעל האיילת השחר זצוק"ל, ששמע מאחד שהיה בראדין ושמע מהחפץ חיים סיפור על הגאון רבי עקיבא אייגר, שפעם היה איזה כינוס של הרבה רבנים ואדמו"רים, ואיש אחד ניגש לכמה אדמו"רים לקבל מהם ברכות, ואח"כ ניגש גם לרבי עקיבא אייגר ואמר בבדיחותא אותו אדם לרבי עקיבא אייגר שמבקש גם ממנו ברכה שהרי כתוב אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.
תוך כדי דיבור תפס את עצמו שאמר דבר פוגע לרבי עקיבא אייגר שעושה ממנו כביכול הדיוט, ומיד לתרץ את עצמו אמר דבר ליצנות, שאפשר לומר שהכונה ב'הדיוט' לאחד שמחזיק עצמו להדיוט והרי הגרעק"א מחזיק עצמו להדיוט, אז לכן אמר דבר זה.
והשיב לו הגרעק"א, 'מוטב תעשה אותי הדיוט ואל תעקם את הפשט', עד כדי כך הקפיד רעק"א שיחזיק עצמו להדיוט ולא יאמר דברי ליצנות של עיקום הפשט.
סיפר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א כי פעם שמע מרבו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אודות גודל השפעת הליצנות על נפש האדם. שכאשר היה ילד צעיר שמע מישהו מתלוצץ על דבר כלשהו ולצורך הלצתו עשה שימוש בפסוק מסוים בתורה, מאז ועד שנותיו המבוגרות מעל גיל שמונים בכל פעם שקרא את הפסוק הזה ריצדה במוחו אותה הלצה. "זהו כוחה הנוראי של ליצנות", הפטיר רבי שלמה זלמן בכאב, "כמה שאני מנסה לשכוח מאותה הלצה אני לא מצליח היא חדרה בי כמו ארס של עכנאי".
התרבתה הליצנות
פעם כאשר גברו מצוקת העתים וקשיי הפרנסה העיקו, פנו רבים אל מרנא החפץ חיים זיע"א, וטענו בפניו על עשה האלוקים לנו, הלא הוא זן ומפרנס לכל ומיטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו, וכיצד הגיעו רבים כל כך עד פת לחם ולחרפת רעב?
אמר להם החפץ חיים, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, בכל עיר מצויים סניפי בנקים רבים, הזקוק להלוואה פונה אל הבנק ומקבל מעות תמורת בטחונות מתאימים, כך מתקיימים חיי המסחר ופורחת הכלכלה. אבל סניפים אלו אינם עצמאיים את כסף ההלוואות מקבלים הם מהסניף המרכזי, והסניף המרכזי אף הוא אינו עצמאי ותלוי הוא במדיניותו של הבנק הלאומי, שם מדפיסים את הכסף וקובעים את מדיניות האשראי המחייבת את כל הבנקים.
ומה קורה אם בנק אחד הסתבך בהשקעות שהניבו הפסדים כבדים ופשט את הרגל? יסגרו כל סניפיו, בעלי החשבונות יפגעו, אבל הסוחרים יפנו לסניפי הבנקים האחרים לקבל אשראי ולפתח את מסחרם. אבל אם תגיע הוראה מהבנק המרכזי של המדינה, לעצור את מתן ההלוואות, תחייב ההוראה את הבנקים כולם, והמסחר במדינה כולה ישבות.
הנמשל, המשיך מרן החפץ חיים, שכל מצוה מניבה שפע וכל עבירה מונעת שפע, אך יש עבירות שהן בבחינת בנק פרטי, ואם עוברים עליהן יש עצירת שפע פרטי, דוגמת מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ה' משנה ח) 'שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה, ובהן רעב, דבר, חרב, חיה רעה, גלות ועוד. אבל יש עבירה בה הבנק המרכזי שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו מצווה על קפיצת יד, ואיזו היא? הליצנות!! כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה יח) 'כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין' שאמר הושע (ז, ה) "משך ידו את לוצצים" ופירש רש"י משך הקב"ה ידו הפותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצין.
המשיך מרן החפץ חיים בסיום משלו, כאשר הארץ מלאה עיתונים וכלי תקשורת המלאים ליצנות וקלות ראש. כאשר מועלות הצגות בידור קלוקל, הוללות, סכלות והשחתה, נכלא השפע ומתמעטת הפרנסה.
וברור אצלי הוסיף ואמר החפץ חיים, שאותם אנשים שיסכימו להכניס לביתם מושב לצים, יתמעטו מזונותיהם ויהי כמוץ אשר תדפנו רוח כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים א, ו). לעומת זאת, כשנרחיק מושב לצים מבתינו, יושפע עלינו שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו יסורו ממנו כל צרה ויגון ונזכה לישועות ונחמות.