הרב יקותיאל יהודה גנזל
יום שישי החולף. את תפילת השחר התפללתי ב'שטיבלאך' המקומי.
שליח-הציבור מסיים את חזרת הש"ץ וממשיך ל'יתגדל ויתקדש' כשהוא מדלג על אמירת תחנון. אני מכיר אותו ואת ההשתייכות שלו והבנתי מיד – הוא שייך לאחת מחצרות הקודש בהן נהוג לדלג על 'תחנון' בערב שבת-קודש, משום קדושת השבת הקרבה ובאה.
קשיש מקומי, בתוך הציבור, עצר לרגע ושאל בקול:
"למה לא אומרים 'תחנון'? למה?"
ואחד המתפללים, שכנראה לא היה מודע לסיבת אי אמירת התחנון, הכריז על אתר בפרשנות משלו:
"בימים שנעשים כאלה ניסים לישראל להגיד תחנון? תמה אני מדוע לא גומרים את ההלל. ואתה, תחנון אתה רוצה להגיד?"
אז כמובן שמדובר בפרשנות שאינה מדויקת ואף שליח-ציבור לא יכול להכריע על דעת עצמו מתי ועל איזה נס אפשר לדלג על תחנון, הלא הדבר מסור לרועי העדה, צדיקי הדור לצד הרבנים ומורי ההוראה די בכל אתר ואתר.
אבל אני נטלתי עמי כצידה לשבת קודש את המסר המהדהד: "אנחנו נמצאים בימים שראוי היה לומר בהם הלל. ואם לא בתוך התפילה – אז במילים משלנו, בהודיית הלב, בהלל ובשבח לריבון העולמים אשר מציל אותנו מגזירת השמדה וכיליון בידי הנאצים המודרניים שהגו תכנית כיצד לדלג על מחנות השמדה ורכבות מוות, להחליף את הציאניד הרעיל דאז בענן רדיואקטיבי ולהפוך – חלילה וחלילה – את ערי ארץ הקודש, למשרפות חיות. אולם הקב"ה מפר עצתם! שומר ישראל שומר על שארית ישראל, לבל יאבד ישראל. המה כרעו נפלו – ואנחנו קמנו ונתעודד!"
חסיד בעל לב חם, לחש באוזני:
מאז תחילת המלחמה הנוכחית, אני משקיע את תשפוכת ליבי ב'אז ישיר', בשירת הים, כשאני מכוון גם להודות ולשורר על הקב"ה אשר גָּאהֹ גָּאָה, ואת הסוס ורוכבו המודרניים רמה במצולות, זה א-לי ואנווהו! מי כמוכה באלים ה'! ימינך ה' תרעץ אויב! ברוב גאונך תהרוס קמיך!
(המבשר)