שח הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, כפי שמובא בספר שיחותיו 'לעשות רצונך':
סיפר רבי שלמה כהן זצ"ל, ממקורבים הגדולים של רבינו ה'חזון איש' זצ"ל, כי פעם היה צריך להביא לפני ה'חזון איש' עיתון חילוני כלשהו לצורך חיוני בענין שנגע לכבוד שמים, וה'חזון איש' הסכים לקרוא בעיתון כשהוא פרוש לפניו אך מבלי לנגוע בו בידיו. כשביקש רבי שלמה לדעת מה הסיבה שלא מסכים לאחוז העיתון ביד, הסביר לו ה'חזון איש': "אם אקח מידך את העיתון, שוב לא אוכל להחזירו לידיך מפני הלאו של 'לפני עור לא תתן מכשול'"…
רבי משה פיינשטיין זצ"ל, גדול הדור של אמריקה, כתב לפני עשרות שנים תשובה בנושא הלכתי טעון מאוד. הוא בכתפיו הרחבות כתב באריכות להתיר בנידון ההוא, עם טעמים ונימוקים בריאים. אך היו מגדולי ישראל שחלקו איתו, והתחולל בענין רעש גדול. משלחת של רבנים מהתאחדות הרבנים באמריקה נכנסו אליו לדבר איתו בענין, והאחד מהם התבטא במהלך השיחה ביחס לדעה מסוימת של רבי משה שאלו הם דעות פסולות. רבי משה ממש נרעש, והשיב לו: "איני יודע איך נכנסו בי דעות פסולות, והרי מיום עמדי על דעתי לא הסתכלתי בעיתון!"…
אירע פעם מעשה באברך שנכנס לשאול את הסבא ה'סטייפלער' זצ"ל בענין שנגע לאחת המערכות של היהדות החרדית בתקופה ההיא, ולצורך כך ביקש להראות לו ציטוט מהכתוב בעיתון החילוני 'מעריב' של אותו היום. אולם כאשר הניח השואל את העיתון לפניו, נזף בו ה'סטייפלער' בחומרה רבה: "את כל הדברים המקולקלים אתה מביא לתוך ביתי?!", הוא התייחס לעיתון כמו סרטן, כמו רעל!
ופעם פתח ה'סטייפלער' ספר קריאה שהביאה אחת מבנותיו מהסמינר, ולא מצא הספר חן בעיניו. הוא זיהה בו פגמים בדעות ובהשקפות. מיד הוא לקח גפרורים ושרף את הספר לקיים מצות ביעור הרע. הוא הבין כמה נוראה היא ההשפעה הרוחנית הקלוקלת הטמונה בקריאת דעות כוזבות.
•
בצעירותי זכיתי לראות את המשגיח רבי אליהו לופיאן זצ"ל פעם אחת ויחידה, וההשפעה שלה מלווה אותי כל השנים. היתה לו צורה של מלאך. כולו אש קודש. הרגישו על ידו מין אווירה של קדושה וטהרה. ראו את הזוך והטוהר על פניו. שמעתי אודותיו סיפור נפלא ממקור מוסמך בנוגע לענין שאנו עוסקים בו:
היה בחור בישיבת 'כנסת חזקיהו' כפר-חסידים שסבל משטפי דם סדרתיים מהחוטם, והרופאים לא מצאו סיבה ברורה לכך, ובצר לו ניגש למשגיח רבי אליהו לבקש ברכה להיפטר מהבעיה הזאת.
רבי אליהו הביט בו בעיניים חודרות, ואמר לו: "אני מרגיש עליך שאתה קורא עיתונים חילוניים", והבחור השיב בחיוב. "נו, אז אם תקבל על עצמך להתנזר מכאן ואילך מקריאת עיתונים, תיפטר מהבעיה הזאת!" – השיב בנימה ודאית. והבחור סבר וקיבל, ומאז אכן לא סבל יותר משטפי דם כפי שהיה רגיל עד אז.
כעבור תקופה, עבר הבחור דנן סמוך לפח זבל וראה עיתון מבצבץ ממנו. העיתון סקרן אותו מאוד, והוא התפתה להוציאו ולקרוא בו. והנה לפתע, תוך כדי מעשה ממש, תקף אותו שוב זרם של שטף דם מהאף, והכתים את כל החולצה שלו. הוא נבהל, השליך מיד את העיתון מידיו, ולדבריו הרגיש באותם רגעים שני זעזועים רוחניים שלא ידע מנין מקורם, אך מיד גמר אומר בליבו להתחזק שוב ביישום הקבלה שקיבל על עצמו בשעתו, להתנזר לגמרי מקריאה ומעיון בכל הסחי-ומאוס המצוי בעיתונות החילונית.
באותם ימים רבי אליהו לא שהה בארץ, הוא בדיוק נסע אז ללונדון להשתתף בשמחת נישואי נכדו. כששב ארצה הוא פגש בבחור ההוא, וניגש אליו מיוזמתו ואמר לו בחיוך: "מה קורה איתך? כשהייתי שם בחוץ לארץ הרגשתי כי אתה מועד ברוחניות, והתפללתי לזכותך שני פסוקים: 'לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי', 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. אבל אבקשך שמכאן ואילך תיזהר על עצמך שלא יהיו לך עוד מעידות כאלו"…
התלמיד הבין מרבי אליהו כי הרגשתו ותפילתו הזכה שהתפלל בעדו היתה בדיוק באותו הזמן שבו חש שני זעזועים רוחניים, כאשר התפתה לקרוא בעיתון, והסיק, כי תפילתו של רבי אליהו היא זו שהשפיעה עליו ממרחקים וזעזעה אותו.