האווירה בבית הדין הייתה מיוחדת במינה. שני בעלי דין ניצבו מול הדיינים: האחד – בעל מפעל לליטוש יהלומים, והשני עובד במפעל. "אני תובע את המעביד על שפיטר אותי מהעבודה", פתח העובד בנימת עלבון.
"האם פיטרת אותו, ומדוע?" שאלו הדיינים את הנתבע. בעל המפעל נאלץ לספר: "הוא הזיק מאוד בעבודתו. יהלומים רבים נפגמו על ידיו, ונגרמו לי הפסדים עצומים".
בעל המפעל שאף אוויר. נראה היה כי הדיבור קשה עליו. בלית-ברירה המשיך: למרות הנזקים לא תבעתי אותו על ההפסדים. לבי כאב על שיישאר מחוסר פרנסה, לכן בד בבד עם הפיטורין הודעתי לו כי אוסיף לשלם לו משכורת עד שימצא עבודה אחרת. ביקשתי רק למנוע את המשך הנזקים", סיים את דבריו.
האם נכונים הדברים? פנו הדיינים לתובע. "כן. זה נכון, אבל אני תובע אותו על שאינו רוצה להמשיך להעסיק אותי. איני מעוניין לקבל כספי צדקה!" קרא האיש. הדיינים נפעמו.
"ישבנו בדיני תורה רבים במשך עשרות שנים", סיפר הגאון רבי חיים מאיר ואזנר. בנו של הגאון הגדול רבי שמואל הלוי ואזנר בעל 'שבט הלוי', שישב כדיין בדין תורה זה. "ומעולם לא נתקלנו בלב כה טהור. כולנו. כל הדיינים, ישבנו משתוממים לנוכח הזוך והטוהר שזרמו מלבו של בעל המפעל. לא זו בלבד שלא תבע את העובד על הנזקים שהסב לו, אלא הוא העניק לו משכורת חינם! היכן נשמע כדבר הזה?".
בזכות צדקה במסירות נפש
סיפרה זוגתו של הגאון רבי שלמה ברמן, מראשי ישיבת פוניבז', בתו של מרן הסטייפלר, לבנה הרב יצחק ברמן, על פי מקור מוסמך:
ערב שבת. הכל עוסקים בהכנות לקראת שבת המלכה הקרבה ובאה. חם. הזיעה ניגרת פלגים-פלגים. ר' שמואל מהלך ברחובה של עיר בדרכו לקנות בלוק קרח למקרר לכבוד שבת. כך יוכלו לאחסן את המאכלים, ויהיו לו מים קרים, הנצרכים מאוד בימי הקיץ החמים. לפתע נעצר. עובר אורח עני מתקרב אליו, פניו עצובות, ומשום-מה הוא בוחר בר' שמואל כדי לשפוך בפניו את מר לבו: "אין לי פרוטה לקנות אוכל לשבת – לא לחלות, לא ליין, לא לדגים ולא לבשר…"
לבו של ר' שמואל נכמר למשמע הדברים. הוא מוציא מכיסו את הפרוטה האחרונה ומעניקה לעני. לא יהיו לו מים קרים בשבת למרות החום הכבד, אבל לעני ולמשפחתו יהיה מה לאכול.
מיד לאחר מכן עלתה קרנו והוא התעשר פלאים, סיימה הרבנית ברמן את סיפורה.
***
סיפר הרה"ח ר' בן ציון ויילר, מנהל העסק של ר' שמואל בבורסת היהלומים: לר' שמואל היו תוכניות רבות להשקעות רווחיות במיוחד. לא פעם הבחנתי במשיכת סכומי כסף עצומים מהבנק. "מהם הסכומים הללו? מה בתוכניתך לעשות בהם?" שאלתי בתמיהה.
"אני זקוק לכסף רב לצורך השקעה רווחית מאוד", השיב ר' שמואל בנחת. סתם ולא פירש.
התברר לי שכסף זה חולק לנזקקים. להשקעות אלו הוא קרא: השקעות רווחיות מאוד!
חודש אחד לא ארוויח…
סיפר אחינו הגדול הרה"ח ר' יעקב: באחד הימים הגיעה לאוזני אבא ידיעה על אודות מצבה הקשה של אחת המשפחות. היא נזקקה לסכום כסף עצום!
אבא נרתם מיד למשימה והחליט כי יתרום את הסכום כולו. מיניה וביה הפטיר באוזני: "סכום זה אני מרוויח במשך חודש. מה יקרה אם לא ארוויח החודש?"
לבו של ר' שמואל היה פתוח לכל, ושפעו ממנו תרומות ללא מעצורים. בכל פעם שבאתי אליו כדי להתרימו לנצרכים, סיפר ר' אברהם מנוביץ', גזבר עיריית בני ברק, הוא העניק לי כסכום ראשוני אלף דולר, סכום עצום בזמנו. לאחר מכן נהג לומר לי בקביעות: "אם תצטרך עוד בעבור נזקקים, גם אם יהיה זה מחר, אל תהסס. אל תאמר לעצמך: 'הרי כבר ביקשתי אתמול'. בוא שוב, בלי לחשוש!"
סכום אדיר לכולל "חזון איש"
חג הפסח הולך ומתקרב, ובבתי ישראל מתכוננים לקראת החג. באותה עת נתבעים ישראל ונותנים קמחא דפסחא בלב רחב, וידיהם של גבאי הצדקה מלאות עבודה.
סיפר הרה"ח ר' יהושע כהן, מקרית ויז'ניץ: הגעתי לביתו של ר' שמואל עם הרה"ח ר' ישראל דסקל להחזיר הלוואה. מסרנו לידיו סכום גדול מאוד שאספנו בעמל רב ובמסירות נפש. מדי שנה הלווה לנו ר' שמואל חמישים אלף לירות, שאותן חילקנו לקמחא דפסחא, ולאחר מכן התרמנו נדיבים כדי להשיב את ההלוואה. כך נהגנו גם באותה שנה באנו והנחנו את הכסף על שולחנו.
והנה נכנס אל הבית אחד ממנהלי כולל 'חזון איש' להתרימו בעבור הכולל. בלא אומר ודברים נטל ר' שמואל את כל הכסף שהיה מונח על השולחן והעבירו לידיו.
נדהמנו. לא הצלחנו להבין כיצד הוא מסוגל להעניק סכום כה גדול בפעם אחת!
דרגות צדקה עילאיות
כשבא לנחמנו הרה"ח ר' דוד הנדלר, משב"ק אצל הרה"צ רבי יהודה'לה הורוויץ מדז'יקוב זיע"א, סיפר לנו את הסיפור המפעים הבא: פעמים רבות נהג ר' שמואל לנסוע ירושלימה, להגיש קוויטל ולהתברך מפי קודשו של הרה"צ רבי יהודה'לה הורוויץ מדז'יקוב.
הרה"צ מדז'יקוב לא ניאות לקבל על עצמו את עול האדמו"רות על אף היותו קדוש עליון ובנן של קדושים, וכן לא קיבל 'קוויטלעך' (פתקאות) לברכה עם פדיון נפש למרות הפצרות חוזרות ונשנות של גדולי ישראל, אבל כלפי ר' שמואל הייתה לו גישה אחרת. הוא ניאות לקבל ממנו 'קוויטלעך' ופדיון נפש כל אימת שהגיע אליו. הוא התקבל אצלו תמיד בשמחה ובמאור פנים.
פעם אחת פנה הרה"צ מדז'יקוב אל ר' שמואל וסיפר לו על יהודי נצרך, בנן של קדושים, שנקלע לחובות כבדים. "הוא זקוק לעשרת אלפים לירות", אמר.
בימים ההם היו עשרת אלפים לירות סכום עצום, הון עתק! ר' שמואל לא חשב לרגע. שלף את פנקס הצ'קים וכתב את הסכום כולו על אתר.
חלף זמן, ור' שמואל הגיע שוב. גם הפעם שטח ר' יהודה'לה את בקשתך באוזני ר' שמואל בעבור אותו נצרך, שהיה זקוק לסכום גבוה במיוחד. "הכסף שנתת בפעם שעברה לא הספיק, לצערי… הם זקוקים לחמישים אלף לירות".
הסכום הוכפל פי חמישה, אך ר' שמואל לא היסס. הוא שלף את פנקסן ורשם צ'ק על הסך כולו.
סיפורה של אותה משפחה לא הסתיים. באחד הימים הגיע אחד מבני הבית אל הרה"צ מדז'יקוב בבכי ובתחנונים וסיפר כי הכסף שר' שמואל העניק אינו מספיק! ”צריך עוד חמישים אלף", לחש האיש במר לבו. ייקראו לר' שמואל דסקל", ביקש ר' יהודה'לה מן הגבאים. הללו חשו שלא בנוח – אין זה נעים לבקש שוב ושוב סכומי עתק כאלה. הרה"צ מדז'יקוב לא הסכים ואמר: "לר' שמואל יש הנאה מיוחדת להעניק צדקה".
וכך התגלגל המקרה בשלישית. הוא התבקש להשתתף במצווה ולתת חלק מההוצאות. ר' שמואל לא שילם חלק – כי אם את הסכום כולו!
הרה"צ מדז'יקוב יצא מגדרו מרוב התפעלות. איזו גדלות נפש, להעניק סכומי עתק לצדקה! חודשים אחדים חלפו, ושוב דמעות בחדר. "זה לא מספיק, לא מספיק…" התייפח בבכי בן המשפחה.
הפעם ביקש ממני הרה"צ מדז'יקוב לטפל בעניין באופן יסודי. סיפרתי לר' שמואל על מצבה הקשה של המשפחה, כשאני מבהיר לו: "איננו מבקשים ממך תרומות נוספות. די במה שנתת! אבל אתה איש עסקים מנוסה,
נבקשך שתעלה לבית המשפחה ותבדוק מדוע אינם מסתדרים לרמות הסכומים הגדולים הנשלחים אליהם.
ר' שמואל יצא לדרך כשאני מתלווה אליו. הוא עלה אליהם, ואני נשארתי ממתין. שעתיים תמימות חיכיתי לו.
כעבור שעתיים ירד ר' שמואל ופניו נוהרות בסיפוק: "ברוך ה', סידרתי להם את כל העניינים".
הייתי מרוצה. אכן, הוא האדם המתאים לכוון את בני המשפחה בדרך הכלכלית הנכונה. כנראה העניק להם פרק בהתנהלות נכונה!
לא שיערתי שכאשר ישב ר' שמואל בבית המשפחה, התברר לו שכדי לפתוח דף חדש בחייהם עליהם לשלם תחילה את כל חובותיהם, שמסתכמים בסכום של ארבעים ושניים אלף לירות! הוא העניק להם את הסכום כולו, ובכך בא הסיפור לסיומו. ולא נודע הדבר, עד אשר התגלו העובדות בדרכים אחרות…
לא בזבוז
סיפר הרה"צ רבי ישראל פרידמן: פעם נסע אבי מורי רבי יצחק פרידמן, בנו של זקני כ"ק מרן אדמו"ר מפאשקאן, שהיה בידידות גדולה עם ר' שמואל, אל מורי חמי כ"ק מרן אדמו"ר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ. אבי ביקש מהרבי שיורה לר' שמואל להפחית מסכומי הכסף שהוא מפזר לצדקה.
הוא הוסיף: "ר' שמואל מפזר לצדקה יתר על המידה, למעלה מ'חומש', ואמרו חז"ל כי אסור לבזבז לצדקה יותר מחומש. כידיד, אני חושש לממונו של ר' שמואל…" התלונן אבי בפני הרבי.
הרבי חייך וענה בחכמה: "הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב שואל על נוסח הברכה שאנו מברכים בתפילה ביום הכיפורים 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו' – וכי מי יודע האם יסלח בורא העולם, והרי יום הכיפורים מכפר רק לאלו ששבים בתשובה, ואם כן, איך אנו אומרים בביטחון שהוא מוחל וסולח?
השיב הרה"ק מברדיטשוב: אנו מברכים בשם ה', והקב"ה אינו רוצה שנוציא, חלילה, את שמו לבטלה, לכן הוא מוחל ומרחם עלינו לפנים משורת הדין, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה…'
"כך נוהג גם ר' שמואל", הסביר הרבי. "תחילה הוא נותן סכום לצדקה, וכדי שלא יעבור על מה שאמרו חז"ל שלא ראוי לתת לצדקה יותר מחומש, הקב"ה מגדיל לו את הקרן לפי מידת הצדקה שהעניק – שתהיה פי חמישה מהתרומות!"
יש לציין שכששאלו בני המשפחה את ר' שמואל מדוע הוא נותן יותר מחומש, היה משיב בדרך צחות: "חז"ל אמרו 'המבזבז אל יבזבז יותר מחומש', היינו רק מי שמרגיש כי צדקה היא בזבוז, אסור לו לתת יותר, אבל מי שיודע כי צדקה אינה בזבוז, אלא השקעה אמיתית, מותר לו להשקיע יותר מחומש…".
ובאמת, כבר פסק להלכה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א ס"ג, ומובא גם בליקוטי תשובות חכם צבי סימן קי"ב) על מה שאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומשי – "זה אינו אלא במי שאינו עשיר מופלג, אבל מי שעושרו רב, מצווה ומידת חסידות לבזבז הרבה, רק ישער שיישאר בידו כדי להתפרנס ממנו כל ימי חייו".
אין לי השגה ביהודי הזה!
סיפר הרה"ח ר' זלמן לייב וייס, שהיה משב"ק אצל הרבי ה'אמרי חיים' מויז'ניץ: שאלתי את ר' שמואל "מדוע הנך מפזר את כל כספך לאחרים? שמור עליו! חפש אפיקי השקעות בטוחים, שהרי חז"ל אמרו: 'לעולם ישליש אדם את מעותיך – שליש בקרקע, שליש בפרקמטיה ושליש תחת ידו'. חז"ל לימדו שהאדם צריך לדאוג לכספו, שלא יכלה ויאבד, חלילה".
"איני דואג", היה מרגיעני בחיוך, "נולדתי בבית עני. שנים רבות חייתי במצב דחוק, כך שעניות, אם תבוא עלי חלילה, אינה מאיימת עלי. כרגע הקב"ה חנן אותי בשפע רב, ומטרתו שאעניק ממנו לאחרים. הכסף אינו שלי. זוהי ברכת ה'. הקב"ה בחר בי להיות צינור כדי להעביר לאנשים כסף שהם זקוקים לו. האם אמנע מהם בגלל חישובי העתיד? הרי הכל משלו יתברך, ומי שהרים אותי להושיבי עם נדיבים, לא יעזבני בעתיד". "והרי אמרו חכמים: 'לעולם ישליש אדם מעותיו'?" שאלתי שוב. ור' שמואל ענה לי בפשטות: "חז"ל אמרו מעותיו, ואלו אינן המעות שלי. אין זה הכסף שלי, רק פיקדון! וכי גבאי צדקה שניתן בידו כסף לחלק לעניים רשאי לחפש אפיקי השקעה?".
ההרגשה שהכסף אינו שלו היוותה יסוד לכל מעשי הצדקה והחסד. לא לשווא התבטא מרן הרבי ה'אמרי חיים' באוזני מספר פעמים: 'אין לי השגה ביהודי הזה!'" סיים ר' זלמן לייב את דבריו.
מכיוון שכבר היית, מגיע לך שוב
לא רק לכל מבקש היה נותן, אלא אף לכל בקשה… סיפר הרה"ח ר' יוסף כ"ץ מירושלים, שהיה נוכח בשעת מעשה: "הוא כבר שכח", חשב האיש. לא מכבר ביקש צדקה מר' שמואל, חלף זמן קצר, והוא החליט לבקש שוב, בתקווה שר' שמואל אינו זוכר. אבל ר' שמואל הפתיע: "מכיוון שכבר היית אצלי", אמר לו בחיוך, "מגיע לך שוב!"
פעמים רבות היו מבקשים ממנו בקשות שאינן אמת, והוא ידע זאת. "הרבה צדקות נתתי לאנשים שידעתי שרימו אותי", סיפר להרה"ח ר' חיים ולצר מקריית ויז'ניץ, "ואיני מתחרט על כך. כשיהודי מבקש צדקה, בדרך כלל הוא נצרך, אף אם שקר בפיו". בגדלות נפשו היה מראה פני תם, כאילו אינו יודע דבר…
על פי הוראת כ"ק מרן אדמו"ר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ, נהג לפזר צדקה ללא חקירה ודרישה יתרה. לא אחת עמדנו נדהמים למול הסכומים העצומים שפיזר ונתן לכל דורש. משפט אחד של הרבי היה מספיק לו כדי לנהוג על פיו בתמימות ובאמונת חכמים מופלאה כל חייו. על ידי הנהגה זו זכה לתת לנצרכים ולנזקקים באמת ולתמוך בהם במשך שנים רבות. ידועות לנו משפחות רבות שמעולם לא היו פונות לבקשת עזרה, ומה' התגלגל הדבר שנודע לו עליהן, ותמך בהן בצנעה מופלאה.
('איש חסד היה' – הרב יצחק בירך דסקל)