למה התפלל המגיד מדובנא?
באחת משיחותיו לתלמידים, שח מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זי"ע: מי שעקב אחר סדר יומו של המגיד מדובנא זי"ע, היה מבחין שבין סדר לימוד אחד למשנהו, הוא מפסיק מלימודו ואומר כמה פרקי תהלים בבכיות ומתפלל בדמעות שליש. מי שראה זאת לראשונה חשב שמא צרה גדולה יש בבית המגיד, אצל אחד ממקורביו ומבני משפחתו, אך מכריו ידעו שמחזה פלא חוזר על עצמו באופן קבוע מדי יום, במשך שנים ארוכות.
הסוד נודע רק כאשר הסתלק המגיד מדובנא לבית עולמו. בעת ההלוויה גילה שמש בית המדרש, שהמגיד ציווה עליו שיודיע לו בחשאי מה קורה בכל יום עם יהודי העיר, האם יש אצלם איזה מכאוב, או צרה ומקרה רע ח"ו. בכל יום הוא הגיע וסיפר באזני המגיד כי פלוני חולה ושוכב במיטתו, השני איבד את ממונו בעסק ביש, ורעהו נרדף על ידי השלטון, ועוד צרות שאירעו אצל בני העיר. לכן היה המגיד אומר תהלים בבכיות עצומות, ומכווין לעורר רחמים ולפעול ישועות לאותם יהודים מבני העיר המצויים בצרה ובשביה! כך השתתף בצערם של ישראל מדי יום ביומו!
למה בכה רבי ישעיה?
בתקופה בה נחלה הרה"צ רבי אברהם, בנו יחידו של הרה"ק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע, גילו בני הבית שרבי ישעיה מתייפח בבכי תמרורים. נכנסו אליו כמה יהודים שהתחילו לנחמו ולעודדו שאין החולי קשה ונורא כל כך, ובעז"ה בנו יקום ויתהלך בחוץ על משענתו. נענה להם הרה"ק בענוות קדשו: אין אתם מבינים לנפשי, לא על בני אני בוכה, אלא על זאת אני בוכיה, כי עד היום סברתי לתומי, שיש בי מידת אהבת ישראל ואני מצטער בצרתם של ישראל, אולם עכשיו כאשר בדקתי את עצמי וגיליתי שכאשר אברהמל'ה שלי חולה, אני חש צער יותר גדול מהצער שיש לי כאשר מזכירים לפני חולה אחר. על כך אני בוכה, מדוע אני לא מצטער בצערו של השני כמו בצערו שלי?
למה לא אכל רבי אלעזר?
על האדמו"ר המקובל הגה"ק רבי אלעזר אבוחצירא זי"ע מסופר, שבמשך כל ימות השבוע היה שרוי בתעניות וסיגופים ורק בשבת היה אוכל מעט לכבוד שבת. בשבת אחת, עת הגישו לפניו את הדג, דחה הרב את הצלחת ולא אכל. התפלאה הרבנית מאוד ואף דאגה לשלום הרב, שהרי כל השבוע לא אכל כמעט מאומה, וצריך הוא לאכול כעת לחיזוק כוחותיו. פנתה אליו בשאלה: מה יום מיומיים? מדוע השבת הזאת אתה לא מוכן לאכול? ענה לה הרב: אתמול הגיע אלי יהודי לבקש ברכה בעבור קרובת משפחתו שיש לה מחלה ממאירה בלשון, ה' ישמרנו. איך אני יכול לאכול בלשוני, כשאני יודע שיש יהודי אחר שאינו יכול לאכול?!
למה ישן הגר"ח על הרצפה?
בשנת תרנ"ה, השתוללה שריפה גדולה בעיר בריסק, ומרן הגר"ח סולובייצ'יק זי"ע, רב העיר, לא נח ולא שקט עד שכל הפליטים סודרו על הצד היותר טוב. כל אותם ימים נהג לישון על הרצפה בפרוזדור הבית. באומרו: אינני יכול לישון במנוחה על מיטתי, שעה שכל כך הרבה יהודים אין להם קורת גג לראשם והם ישנים על הרצפה.
(מתוך גיליון 'תורה שבכתב')