הרב י. ארלנגר
תיאור נפלא, על הנהגת גדולי ישראל בעת מלחמה, מובא בספר המונומנטאלי "המשגיח רבי מאיר" שנכתב בידי הרבנית שולמית אזרחי, א"ח למרן ראש ישיבת עטרת ישראל זצוק"ל הגרב"מ אזרחי, על אביה המשגיח דחברון רבי מאיר חדש זצוק"ל
וכך מובא בתיאור ימי מלחמת יום הכיפורים:
סיפר הרב צבי אריה בינדר, ר"מ בישיבת אור ברוך מתלמידיו של המשגיח דחברון: "נשארתי בישיבה עם חברים רבים אחרים. לא נסענו הביתה, הרגשנו כי זו העת למשנה מאמץ לימודי ולא לחופשה, ידענו גם כי מסביב לבתינו גרות משפחות רבות אשר בניהן נלחמים בשדה, נשים שבעליהן מסתכנים בחזית, מה ירגישו כל אלה בראותם בעת כזו בחורים צעירים הנמצאים בחופשה… נשארנו איפוא בישיבה גם בחג הסוכות הקרב וכן בשבת חול המועד". ממשיך הרב בינדר ומספר: "התארחתי עם אחי בסעודה אצל משפחת הגאון הרב ב.מ. אזרחי, גם ההורים של הרבנית (הגר"צ חדש והרבנית צביה ע"ה) השתתפו בסעודה וכן גם אורחים מספר. לפתע אזעקה, נחפזנו לצאת מהסוכה ולהיכנס הביתה חרדים ותוהים מה קרה, האם אווירוני אויב חדרו לתחומי ישראל והם מתקרבים לירושלים?
שמתי לב כי בכל אותה עת היה המשגיח רגוע לחלוטין, לא נראו עליו שום אותות של פחד או מתח. בשקט ובנחת קם ממקומו, יצא את הסוכה ונכנס הביתה. ידעתי כי מתוך ביטחון מלא מפקיד הוא את גורלו בידי הקב"ה על כן הוא רגוע, נרגעתי גם אני".
רגעים אלה של ביטחון ורוגע בשעה של חרדה מזכירים סיפור אשר שמענו מפי הגב' טנצמן, ניצולת שואה אשר בביתם שהה מרן הגרי"ז סולובייציק מבריסק בראשית המלחמה. ביקשנו לשמוע ממקור ראשון ובמפורט את אשר שמע מפי הגאון הרב דוד פינקל בקשר לשהותו של הרב מבריסק בביתה של משפחת טנצמן, והיא סיפרה כי בשעה שפרצה המלחמה היה הרב מבריסק רחוק מביתו. הוא ניסה לחזור הביתה ונקלע לוורשה, לביתנו. בעיצומן של הפצצות הגרמנים היו אלה ימים של אימת מוות, ההפצצות זרעו הרס וחורבן בכל, מספר ההרוגים והפצועים הלך וגבר, היללות של צופרי האזעקה נשמעו שוב ושוב ואנחנו ממהרים בבהלה לרדת למקלט. בכל אותם ימים היה הגרי"ז סולוביציק היחידי אשר בתחילת הלילה לבש פיג'מה ושכב על משכבו. פנה אליו בעלי ושאל אותו: "ילמדנו רבנו, הרי העולם אומר שהרב מבריסק אינו מן האנשים הרגועים, ואפילו מפליגים ומספרים אודות חששותיו ודאגותיו בכל הקשור לקיום קפדני של ההלכות. כיצד יתכן שדווקא הוא שוכב על מיטתו כשפיג'מה לגופו בימים כאלה?"
ענה לו הרב מבריסק, הלא זה הדבר אשר אנחנו אומרים מדי לילה על משכבנו: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". מה עושה דוד בשעה קשה זו כאשר טרגדיה נוראה כל כך נפלה עליו? "ואתה ה' מגן בעדי ומרים ראשי", דוד מתפלל להקב"ה שכן רק הוא יגן בעדו וירים ראשו, אחרי שגמר דוד לעשות את ההשתדלות שלו הוא מפקיד את גורלו בידי ה'. "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה יסמכני", סיים הרב מבריסק במילים אלה, "ואם אני שכבתי ואישנה אז זה גם עם פיג'מה…"