לפנינו סיפור נפלא שסופר על ידי הרה"ג ר' זאב דינר שליט"א – מחשובי האברכים ב'נוף כנרת – טבריה' עיר הקודש. הסיפור פורסם בגיליון הנפלא 'מי באר' היו"ל ע"י ידידנו מזכה הרבים הרה"ג ר' ישראל מאיר אלטמן שליט"א בעל הספרים הנפלאים 'מה למעשה':
אני זוכה למסור שיעור דף היומי קרוב ל-6 שנים בעיה”ק טבריה לקבוצה גדולה של עשרות לומדים, יום יום, שבת וחול, חגים ובין הזמנים, ערב פסח ומוצאי תשעה באב, אני נמצא כל יום אבל קורה מפעם לפעם שאני נוסע לשבת ואני מחפש כל פעם מישהו שימלא את מקומי במסירת השיעור.
בשבת האחרונה לרגל שמחה נסעתי, וסיכמתי עם אברך שימסור במקומי את השיעור בשבת בצהריים – את הדף הראשון של מסכת שבועות, היה חבל לי לא למסור את הדף הראשון של המסכת אבל לא היתה ברירה.
ביום ראשון פגשתי את האברך שביקשתי ממנו למסור את השיעור ושאלתי אותו; "איך היה השיעור"??? והוא נבוך, ואומר לי באי נעימות "שכחתי, פרח לי מהראש, הכנתי אבל לא מסרתי"…
התפלאתי מאוד שאף אחד מהמשתתפים לא התקשר לספר לי על כך, הרמתי מיד טלפון לאחד מהשיעור ושאלתי אותו: "האם היה שיעור בשבת"??? הוא אומר לי, לא תאמין מה קרה, חיכינו וחיכינו והממלא מקום לא הגיע…
ואז… נכנס לבית כנסת ר’ שלמה, שבתפקידו מלמד לתינוקות של בית רבן את האותיות הקדושות, ואחד המשתתפים אמר בבדיחות "הנה המג”ש הגיע"…
הוא שאל; "איזה דף אוחזים"? אמרו לו שמתחילים עכשיו מסכת שבועות, ור’ שלמה מיד מתחיל להגיד את המשנה הראשונה בעל פה וכך הוא הולך למקום של המג”ש ומוסר שיעור בעל פה!!!
הלומדים היו בהלם ושאלו אותו מה זה? האם הוא יודע ש”ס בעל פה? והוא ענה להם תשובה שהדהימה את כולם: לאחרונה לקחתי על עצמי לסיים מסכת שבועות והחלטתי שאני רוצה לדעת אותה בעל פה, כל פעם אני לוקח את המסכת ומתחיל דף ב’ ונעצר שם, למדתי את דף ב’ כבר 30 פעם וזה הדף היחיד בכל הש”ס שאני יודע בעל פה!!!
בדיוק כשהמג”ש לא הגיע נכנס אברך שיודע רק דף אחד בכל הש”ס על בוריו, בדיוק הדף שלומדים באותו יום בדף היומי!!!!
סיפור מיוחד על סייעתא דשמיא מיוחדת ללומדים העקביים של הדף היומי שלא מוותרים שום יום על שום דף!!!!
*
המעשה לא נגמר כאן, ביום שישי האחרון (עש"ק אחרי קדושים) סיפרתי את המעשה הזה, למג"ש חשוב בבית מדרשנו – והוא אמר לי שאם היה קורה אצלו כזה מקרה [שהממלא מקום שכח להגיע] – הוא היה מתעלף…
תוך כדי הסיפור דנתי איתו האם הוא יכול להחליף אותי בשיעור לילדים שאני מוסר מידי שבוע בכניסת שבת. (זיכה אותי השי"ת, למסור שיחה לילדים מידי שבוע בין 'קבלת שבת' למעריב) כיון שהשבוע אני נוסע ל'שווער'…
עודנו 'עסוקים באותו עניין' – במעשה של הרב דינר, והנה מצלצל הטלפון שלי, ועל הקו הרב י.ק. מחשובי הקהילה, והוא שואל אותי האם אני מוסר שיעור לילדים בליל שבת?
הודיתי ב'אשמה'…
והוא שאל אותי האם הבן שלו [הנשוי] שמגיע השבת, יכול השבוע למסור את השיעור במקומי???
במקום לטרוח ולחפש ממלא מקום – שיעשה טובה וימסור שיחה לילדים, שלח אותו הקב"ה עד אלי, בדיוק בשבת שהייתי צריך…
יש לשון של החפץ חיים, (שמירת הלשון, שער התורה, פרק ג') על 'קביעות' "קדושה גדולה ונוראה שורה על כל לימוד ולימוד"!!!
ואביא את המשך דבריו [בהערה] המבאר את דברי הגמ' (שבת יא.) "אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא כגון רשב"י וחבריו שתורתן אומנתן, אבל כגון אנו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפילה"
וכותב ע"ז החפץ חיים, ולכאורה יפלא, אם באמת התורה מצד עצמה גדולה מתפילה, וכי מפני שאנו עושין בדבר אחד שלא כהוגן נעשה גם עתה שלא כהוגן? אבל לפי דברינו ניחא, דהואיל שאין תורתינו תמידית ואין חביבה אצלינו כל כך, והראיה שאנו מבטלין אותה לאומנתנו, אין כח קדושתה גדולה כל כך שתתבטל על ידי תפילה"…
מורא'דיג!!!
על ידי הקביעות [כל אחד ואחד לפי כוחו וענייניו] התורה נהיית הרבה יותר באיכות, עד כדי שאפשר להגיע למעלה שזה יותר מתפילה וק"ש בזמנה…
אמנם אנחנו לא יכולים להגיע לדרגה של רשב"י, אבל באחוזים אפשר להגיע, וכלשון הח"ח "קדושה גדולה ונוראה"!!!