למשפחה חשובה בירושלים היו שבעה בנים מוצלחים ומוכשרים. שישה מתוכם למדו בישיבה חשובה מסוימת, הם התקבלו בקלות והצליחו מאוד, ובהמשך גם נישאו למשפחות חשובות. הקטן, שהיה מוצלח ומוכשר לא פחות מאחיו הגדולים, היה מעט יותר עדין, במבחן הקבלה הוא התרגש והתקשה להתבטא בבהירות, ולמרבה צערו קיבל תשובה שלילית. ההורים הפעילו את כל הקשרים, מדובר בבחור מצוין מישיבה מצטיינת, עם וותק של שישה אחים גדולים מצטיינים.
מה רבה היתה התדהמה כשלמרות כל זאת סירבה הנהלת הישיבה לשנות את החלטתה הקודמת. ככל שניסו לדחוף, התברר להם כי מדובר בקירות יצוקים מבטון. תשובת הישיבה היתה חד משמעית – אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והם מסרבים לקבל את הבחור. בלית ברירה פנו ההורים לאפיקים נוספים, ועד מהרה סודר הבחור בישיבה אחרת. הפתרון היה מצוין. שמה של הישיבה הולך לפניה, ופירותיה משובחים. אך הבחור מאוד נשבר מן העניין. הסירוב, והעובדה שבמקום ללמוד עם אלף בחורים הוא ייאלץ להסתפק בישיבה קטנה של מאה וחמישים עד מאתיים בני עליה, דכדכה אותו ביותר.
תוך כדי הליכה ניגשה אליו אישה חרדית מבוגרת ושאלה: 'אתה בחור ישיבה?' כשהשיב בחיוב המשיכה: 'אני רוצה לפתוח שיעור בפרקי אבות בבית שלי, האם תסכים למסור לנו שיעור מידי שבת?' הוא הרהר מעט, ואחר כך החליט: 'למה לא?'… וכך קם שיעור שבועי בפרקי אבות.
האישה הצליחה לאסוף קבוצה של מספר יהודים מבוגרים, ובשבת אחר הצהריים כשכל חבריו הלכו לנוח, הוא היה מוסר בקביעות שיעור קצר. הזקנים נהנו מאוד מן השיעור, וכשסיימו פרקי אבות ביקשו ממנו להמשיך לנושאים נוספים. כך החל למסור להם שיעור בפרשת השבוע ובנביאים, ולפני המועדים הכין רעיונות מיוחדים. השיעור התקיים במשך שש שנים, כל זמן לימודיו בישיבה. והנה הגיע מיודענו לגיל שידוכים, אחיו הגדולים קיבלו סכומים יפים, כיאה לבחורים מהישיבה החשובה בה למדו.
הסכומים הללו אפשרו להם לרכוש דירות בירושלים בעזרת משכנתא שלקחו על עצמם. אלא שאצלו התנהל הכל אחרת. הוצעה לו הצעה מצויינת של בחורה כלילת המעלות ממשפחה מיוחדת, דא עקא שכסף נעדר מן התפריט. הם התארסו למזל טוב, אך למרות השמחה הגדולה העיק על ליבו העניין. הוא ידע שדירה בירושלים לא תהיה לו, והלוואי שתהיה לו דירה במקום אחר.
ריבונו של עולם, למה? שאל בכאב, למה אתה מוביל אותו במסלול פחות מוצלח? לישיבה שרציתי לא התקבלתי, ובשונה מכולם לא אקבל דירה. למה? האם אני פחות טוב מכולם? הוא הבין כי עליו להתחזק באמונה ולעבוד על עצמו, אך למרות זאת עדיין היה בו מרמור ותחושה שהוא פחות שווה. והנה מתקשרת אליו אותה אישה, שבביתה נערכים השיעורים בשבת, ומבקשת ממנו לספר לו דבר מה.
והסיפור היה מדהים: היא בתו של מפקד נאצי, שהרג יהודים רבים בשואה. כשעמדה על דעתה והבינה מה עשה אבא שלה, היא כל כך התביישה באכזריותו וברשעותו, עד שהחליטה להצטרף לאותו עם נרדף, ולהתגייר. משפחתה היתה עשירה מאד, והיו לה די אמצעים לבוא ארצה, ולרכוש לעצמה דירת יוקרה בת ארבעה חדרים ברחביה. במהלך השנים, סיפרה האשה, החלטתי כי עלי לכפר במעט על מה שעשה אבא שלי. החלטתי שאת הדירה היפה שקניתי אני מייעדת למסירה לבן תורה אמיתי.
במשך שש שנים מסרת בביתי ללא תמורה שיעורי תורה, ולכן החלטתי שאתה תהיה אותו בן תורה שיקבל את הדירה. וביקשה ממנו שיסור למשרד עו"ד סמוך, ובאותו מעמד היא חתמה לפני עורך דין על הדירה, ואותו בחור ישיבה קיבל דירה יוקרתית ששווה הון עתק. כשיצא משם, מבולבל ומתקשה להאמין, הוא נסע ישירות לכותל, ואמר: ריבונו של עולם, אני מבקש סליחה.
סלח לי! שש שנים אני שואל אותך, למה עשית לי את זה? למה רק אותי שלחת לרחביה ולא את האחים שלי? ופתאום אני מבין שרצית לזכות אותי במסירת שיעורי תורה ובחיזוק אנשים, ועל ידי כך אקבל ביטחון בדיבור לפני ציבור. ויתירה מזאת, ידעת שהשידוך שלי יהיה בלי כסף ולכן דאגת מראש לארגן לי על ידי כך דירה ברחביה בלי שום משכנתא כאחיי הגדולים.
הראית לי שאתה יכול לסדר את העניינים הכי טוב. גם לתת לי אישה טובה, וגם לתת לי כסף לא דרכה. היא התפללה היטב וזכתה בבן תורה ללא כסף, ואני קיבלתי הכל מן המוכן. סלח לי על שהקשיתי על הקללות שלך, שהתבררו עבורי כברכות גדולות.
אותו בחור משמש כיום כרב שכונה מצליח, ותולה חלקים גדולים מכושר הדיבור שלו באותו שיעור שבועי, שהכין אותו לחיים.
(הרב צבי נקר – גליון בית יוסף)