דלת ביתו של ר' זאנוויל זושא היתה פתוחה יומם ולילה. בכל שעות היממה היו מתדפקים על מפתנו יהודים מכל קצוות הקשת של יהדות פולין. האחד בא לבקש את עזרתו בשחרור בנו מעולו של הצבא הרוסי ששלט באזור זה בתקופה ההיא. האחר הינו יהודי שנתבע על יד שכנו הגוי לערכאות שלהם. ולפעמים סתם חנווני הזקוק לסיוע כלכלי קל על מנת לבסס את עסקו, ואף סתם יהודי עמך שהיו זקוקים לחיזוק ועידוד. בכל רגע ורגע מזמנו היה ר' זאנוויל זושא רץ ממקום למקום וניתן היה לראותו כשהוא נושא את רגליו מפריץ פלוני אל בעל שררה אלמוני וכל ישותו שקועה בגמילות חסדים.
אלא שדא עקא נאלץ הוא לבטל משום כך את קביעויותיו ללימוד התורה, שהלא עוסק הוא בעניינים הקרובים לפיקוח נפש. מידי פעם היה נזכר בערגה בימים שבהם היה מתיישב בניחותא ומתעמק ב"דף גמרא" ושוכח מכל עולמו. וליבו היה תובע ממנו לחזור אל הלימוד, אך מיד חשב לעצמו: "אם אפסיק מעיסוקי, מי יעזור להם לאותם יהודים".
חג השבועות מתקרב, ר' זאנוויל זושא מצטרף אל קהל החסידים הגדול שבאים להסתופף בצלו של הרבי מגור בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל. לא ניתן להחמיץ את חג השבועות ולוותר על שהייה בחצרו של הרבי, שהרי בחג מתן תורה האווירה בבית מדרשו של ה"אמרי אמת" היא ממש בבחינת "כנתינתן מסיני".
וכך חווה הוא את רגשי הקודש הנסוכים על כל פינה ופינה בחצרו של הרבי ואמר אל ליבו "הלואי ויום זה לא היה מסתיים לעולם". אך עולם כמנהגו נוהג, החג נמוג עם דמדומי חמה ואוירה של ימי החולין החלה להתפשט בלבבות. כמנהג חסידים נכנס הוא אל הרבי בטרם חזרתו הביתה כדי להתברך ולהפרד ממנו, ואף לנסות ולשאוב קורטוב נוסף של קדושה וחיזוק שממנו יקח את חיותו לכל ימי החול.
אך הנה פונה אליו בעל ה"אמרי אמת" ושואל: "זאנוויל זושא, אתה לומד?" זאנוויל זושא חש את הבושה פושה בכל גופו אך הרבי ממתין לתשובתו. ר' זאנוויל זושא עונה בגמגום "הא, הא, שעתי דחוקה עלי ואינני מספיק" ונשתתק. שמע הרבי את תשובתו וביקש ממנו שיכנס אליו לאחר שכל הקהל יעברו לפניו. יצא ר' זאנוויל זושא וחיכה בחדר החיצון זמן רב.
שעה קלה לפני עלות השחר סיימו כל הקהל לעבור ולהיפרד מן הרבי ור' זאנוויל זושא נכנס בחיל ורעדה אל ה"אמרי אמת". הרבי עמד ניצב לפני שולחנו העמוס וגדוש ב"קויטעלא'ך" – פתקאות שבהם מפרטים החסידים את שמותם ובקשותיהם מן הצדיק. עמד ר' זאנוויל זושא בשתיקה והמתין כתלמיד בפני רבו. ולפתע הרים הרבי את עיניו הטהורות הסתכל בפניו של רבי זאנוויל זושא, וכשידו מורה לעבר השולחן אמר: "זאנוויל זושא, ולי יש פנאי?!" וסיים את שאלתו בקיצור כדרכו ולא הוסיף הגה.
התמדתו המופלאה של ה"אמרי אמת" על אף טרדותיו הרבות כמנהיג הדור, היתה מפורסמת ביותר וכידוע שלא היה ספר בספרייתו המפורסמת והגדולה שלא הכירו על בוריו וזאת עם כל משא הציבור שנשא על שכמו. במשפט קצר זה "ולי יש פנאי?!" הצליח להעמיד את ר' זאנוויל זושא היקר על מקומו, שכאשר שמע את דברי הרבי, לא היה זקוק ליותר מכך והתחזק בלימוד התורה.
(מאורות הדף היומי)