אליעזר (לייזר) רוט
"במדבר סיני" (במדבר א, א )
וברש"י: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה"
ישנה תופעה מאוד מעניינת שנמשכת לאורך שנים: ספירת מלאי קבועה של הציבור החרדי. יושבים להם מדענים בכירים, בעלי שם עולמי, ועוסקים בניסיונות להעריך מה מספרם של האנשים הנמנים על הציבור החרדי, ויתירה מזאת, מה צפוי להיות מספרם בעוד עשר שנים, עשרים שנה והכי מפחיד מבחינתם, מה יהיה מספר החרדים בעוד חמישים שנה…
הריבוי הטבעי של הציבור החרדי מלחיץ אותם. העובדה שמתוך כל שמונה ילדים בממוצע למשפחה, כל השמונה מתחתנים בגיל צעיר ולכל אחד מהם שמונה ילדים, מהווה מבחינתם תמרור אדום. איך אפשר, לשאת את זה? החרדים מתרבים.
מבחינתם, כל הערכה חדשה שמונפקת ומדווחת על גידול במספרם של שומרי התורה והמצוות, מהווה סיבה לעשות עוד פעולות בניסיון לעצור את הגלגל, אבל אנחנו מנגד צריכים לשמוח על כך, כמובן כל עוד לא מדובר במניית אנשים מבני ישראל אחד אחד, מה שאסור על פי תורה כידוע.
רבים מאתנו כבר זכו להרגיש על בשרם את פירותיה של אותה הסתה, קריאות נאצה שנשמעות לעברו של האדם החרדי, במיוחד אם הוא מעז לחצות את הקווים ולהיכנס למעוזי החילוניות. אותם אלה שבבוקר קוראים לנסיגה ישראלית מעזה ומכנים את החיילים רוצחים, בערב יקראו לחרדים 'פרזיטים'… והכי מפתיע זה שהם לא ישימו לב בעצמם עד כמה גישתם לא מאוזנת ולא מסתדרת עם עצמה.
הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל, אמר פעם לתלמידיו שעם ישראל יפסיד דבר חשוב מאוד כשיבוא המשיח. אנחנו נפסיד את הזכות להיות יהודים חרף הלעג והבוז שאנו סופגים מהגויים. וכך מובא בשמו בעלון הנפלא 'תורת אביגדור' (במדבר תשפ"ד) שמנגיש בצורה מדהימה את שיחותיו העמוקות והיסודיות כל כך, ללשון הקודש.
"לא נוכל ללכת ברחוב ולשמוע מישהו קורא לעברנו: "יהודי מלוכלך!” – הזכות הזו שמורה לנו רק בזמן הזה. כיום אנחנו ברי מזל. מי שהולך ברחוב וסופג ביזיונות על כך שהוא יהודי, על זה אומר הרמב”ם כי "תפארת גדולה היא לנו”. אתם שומעים? ככה כתוב באיגרת תימן – "תפארת גדולה היא לנו”. אז תקוו שכך יקרה לכם. אם אתם הולכים ברחוב, ושומעים כושי שקורא לעברכם: "יהודי! יהודי!”, עליכם לומר: "אה! ברוך ה’, כמה שאני שמח”.
"אני תמיד מספר את הסיפור הבא: ר’ משה מונטפיורי היה ראש עיריית לונדון. הוא היה מיליונר; ראש עיריית לונדון.
"הוא שמע פעם שיהודי רוסיה סובלים מרדיפות, והחליט לנסוע לרוסיה על מנת לדבר עם הצאר ולבקש ממנו לעזור ליהודי מדינתו. בעודו נוסע בוורשה – הוא נסע בכרכרתו הפרטית: היתה לו כרכרה עם משרתים לבושי מדים מהודרים, כיאה לברון אנגלי – 'שייגעץ’ פולני רדף אחרי הכרכרה וקרא: "ז’יד! ז’יד!” שפירושו "יהודי! יהודי!”.
ר’ משה מונטפיורי עצר את הכרכרה, ואחד המשרתים רדף אחרי השייגעץ, תפס אותו והביא אותו חזרה. השייגעץ רעד בידיו וברגליו. ר’ משה מונטפיורי הוציא שטר של 'פאונד’ אחד – סכום נכבד באותם ימים – ונתן אותו לגוי. הוא אמר: "באנגליה כולם קוראים לי 'הלורד, ראש העיר’. מכנים אותי 'הברון רוטשילד’. מכנים אותי בכל מיני שמות. יש לי שם תארים רבים. אולם התואר הגדול מכולם הוא מה שקראת לי זה עתה: ז’יד! אה, התואר הנפלא מכולם!” 'ז’יד’ פירושו יהודי – אחד שמשבח את ה’. זהו התואר הגדול והנפלא מכולם.
"הוצא את הציצית ואמור: "אה! אני שייך למשפחת המלוכה!” פתיל תכלת! תכלת פירושה מלכות. בימות המשיח הגויים מאוד יקנאו בך. אבל שום דבר כבר לא יעזור להם.