הגאון רבי שמואל דוד הכהן פרידמן שליט"א (בעמח"ס שדה צופים ועוד) מביא בספרו 'בדידי הוה עובדא':
בהיותי בארץ ישראל בשבת קודש לפני היארצייט של מרן החזון איש זי"ע (ט"ו חשון), ראיתי בקונטרס אחד סיפורים שסיפר מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל על דודו מרן החזון איש זי"ע, ובתוך דבריו שם מביא כי פעם אחת שאל בן תורה אחד את מרן החזון איש זי"ע, היות והוא נוהג לומר בכל שנה בליל שבועות סדר תיקון ליל שבועות, אמנם לבו נוקפו שמא מוטב לו שילמד בליל שבועות גמרא ותוספות, מה עליו לעשות. האם ימשיך באמירת התיקון כדרכו מדי שנה, או שילמד גפ"ת. והשיבו החזו"א שיכול הוא להמשיך באמירת התיקון כמנהגו, ולא ידאג.
ועוד פעם אחת אירע בבן תורה אחד ששאל את החזון איש זי"ע היות ודרכו ללמוד גפ"ת בליל חג השבועות, ולבו נוקפו שמא לא טוב הוא עושה ומוטב לו לומר תיקון ליל שבועות, ונפשו בשאלתו, מה יעשה, האם ימשיך ללמוד גמרא ותוספות או יאמר תיקון. והשיבו החזון איש, תמשיך ללמוד גפ"ת ואינך צריך לשנות מנהגך ולומר תיקון ליל שבועות. והסביר הגאון רבי חיים הטעם מדוע שינה החזו"א לפסוק לאחד לומר תיקון ולשני ללמוד גפ"ת, וכי אין אלו תרתי דסתרי, וממה נפשך הי מינייהו עדיף.
והסביר שהחזו"א ראה על הראשון שהיה חושש שמא אינו עושה יפה, ומוטב ללמוד, לכן ענה לו כפי נטיית לבו, שיכול הוא להמשיך ולומר תיקון ליל שבועות. ואילו הבן תורה השני היה חפצו ורצונו ללמוד גפ"ת בליל שבועות כדרכו מימים ימימה, אלא שהיה לבו נוקפו שמא אינו עושה כהוגן, וצריך הוא לומר תיקון, ע"כ ענה לו החזו"א לפי מה שהי' לבו מושכו שיכול הוא ללמוד גמרא ותוספות.
והערתי שם כי אחד מב' הבחורים ששאלו את החזו"א כנ"ל היה רבי חיים בעצמו ולפי השערתי היה רבי חיים הבחור שנפשו חשקה לשבת וללמוד והשיבו החזו"א כפי נטייתו שמוטב לו ללמוד.
אחרי שנדפס ספרי שדה צופים על מסכת סנהדרין והגיע הספר לידי מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, סיפר לי בנו ידיד נפשי הג"ר אברהם ישעי' שליט"א, כי אביו הגאון עבר על הקדמת ספרי, ואמר אליו על מה שכתבתי כי הוא היה הבחור שחפץ יותר ללמוד מלומר תיקון, לא כן הדבר, אלא ההיפוך הוא האמת. אני הייתי הבחור שרצה לומר תיקון ליל שבועות משום שכך נהג אבי מורי [הסטייפלער] זי"ע ורציתי לנהוג כמותו, והשיב לי החזון איש לומר תיקון.
(בדידי הוה עובדא)