אחת ההוראות שיצאו מתחת יד מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, קנתה את שמה ברבים כאשר ׳וועד הרבנים לענייני צדקה׳ פרסם מעשה שהתרחש בערב חג השבועות, בעת שמרן הגרי"ש אלישיב ביקר תלמיד חכם ששכב על ערש דווי.
מרן ישב בסמוך למיטת החולה ועודד את רוחו, כשהוא מפרט את דברי חז״ל שאמרו, שבשעה שנתן הקב״ה את התורה על הר סיני, התרפאו כל החולים, כדברי המדרש ב׳שמות רבה׳ פרשה ז׳: ״כיון שבאו למדבר סיני אמר האלוקים, כך הוא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין? ואם אמתין עד שיעמדו אחרים, הרי אני משהה במתן תורה. מה עשה האלוקים, אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן. ותדע לך, שכן אמר רבי יהודה אמר רבי סימון, מנין שלא היה בהן חגרין, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואין ניצב אלא על רגליו. מנין שלא היה בהן גדמין, שנאמר כל אשר דיבר ה׳ נעשה. ומנין שלא היה בהן חרשין, שנאמר ונשמע, ומנין שלא היה בהן סומין, שנאמר וכל העם רואים את הקולות. ומנין שלא היה בהן אילמים, שנאמר ויענו כל העם. נמצאת אומר שהרי נתרפאו כולן״.
כהמשך לדברים ציין רבנו באוזני החולה, כי מדי שנה בהגיע חג השבועות מתחדשת אותה השפעת רפואה בעולם, וניתן לבקש מהקב״ה ארוכה ומרפא על כל סוגי המחלות, שבזמנים רגילים יתכן שאין להן רפואה. התלמיד חכם שמע את הדברים ושאל באיזו שעה ביום חג השבועות חלה הסגולה המופלאה הזו, שבה מרפא הקב״ה את החולים?
רבנו הרהר מעט בדבר והשיב: ״בשעה שקוראים בתורה את עשרת הדברות זוהי עת הרצון שבה ראוי לבקש מהקב״ה על ענייני הרפואה!״
(עמודו של עולם עמ' שסב)