הרה"ג ר' נחמן גלינסקי זצ"ל, בנו של המגיד מישרים המפורסם הרה"ג רבי יעקב גלינסקי זצ"ל (בעמ"ח ספר 'והגדת'), נודע בימי בחרותו כאחד מטובי העילויים שבישיבה.
פעם בעיצומו של שיעור כללי שמסר ראש הישיבה לכלל בחורי הישיבה, 'נחת' לו לפתע 'אווירון נייר' על סטנדר דוכנו של ראש הישיבה… – היה זה אחד הבחורים שלא ה'שיעור כללי' בדיוק היה בראש מעייניו… וכדי להפיג את השעמום הכבד ואת הריקנות שבתוכו שיחק באצבעותיו במשחק 'קיפולי נייר', ושילח את האווירון המזערי על פני היכל הישיבה לכיוונו של חבירו. – אך לצערו הגדול המאוורר המקומי שינה את כיוון התעופה… היישר אל ראש הישיבה!
ההלם היה מוחלט, הבחורים כולם נבהלו למראה הזלזול הנורא. ראש הישיבה עצמו עצר בפתאומיות את כל מהלך השיעור, פניו האדימו כשהרים את אותו אווירון נועד וחוצפני בידיו, הוא חבט בחוזקה על הסטנדר ודרש בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שהבחור שהעיף אווירון זה יקום עכשיו בבקשה וייצא מבית מדרש מיד!!!
פחד גדול נפל על בחורי הישיבה, ניתן היה לחוש את המתח באוויר, אך אף בחור לא זז ממקומו. הגאון ראש ישיבה לא וויתר, והוא חזר וחבט ביתר עוז על הסטנדר והדגיש בקול רעש גדול שהוא לא ימשיך במהלך השיעור בשום אופן, עד שלא יקום אותו בחור ויצא החוצה!
באותן דקות קשות של חרדת הדין, הבין היטב הבה"ח נחמן גלינסקי מן העילויים שהשתתפו היטב בכל מהלך השיעור, לליבו ולנפשו של אותו בחור. ומתוך סערת רגשי רחמנות קם לפתע כשהוא מלא בושה ממקומו ופסע החוצה בראש מורכן! לרווחתו של אותו בחור ולפליאתם של כל הבחורים וראש הישיבה, לנוכח מעשה גבורה זה!
השיעור כללי הסתיים, כשרוב בחורי הישיבה וסגל צוות הרמי"ם והמשגיחים לא הצליחו לגלות את זהותו של אותו בחור מעופף הניירות… גם נחמן עצמו לא ידע ולא ביקש לדעת מי היה אותו בחור.
שנים רבות חלפו להם ביעף לאחר אותה עסקא בישא, והנה לאחר שנפטר ר' נחמן הגיע לניחום אבלים בבית המשפחה החשובה אדם בלתי מוכר, אשר חזותו מוכרת עליו כתלמיד חכם חשוב.
לאחר שנשאל כיצד הכיר את הנפטר הדגול, סיפר בפני האבלים את טיב המעשה דנן, שהתרחש עם אביהם בעת לימודיו בישיבה.
ובסיום סיפורו הוסיף בהתרגשות: אני הייתי אותו בחור סורר שהמריא את האווירון אל על! – אין ספק שאם היו מגלים את זהותי הייתי מגורש לאלתר בבושת פנים מן הישיבה, כאשר בין כך לא התמדתי בלימודיי שם בלשון המעטה… – אולם מעשה גבורתו של אביכם עוררו בליבי בימים שלאחר אותו מעשה רגשי אשמה, ורגשי התעוררות תשובה חזקה! ובעקבות כך החלטתי לשנות את דרכי, לקחתי איפוא את עצמי בידיים והחילותי מאז להתעלות [שטייגען!] בתורה ויראת שמים בעקביות.
כיום הנני משמש ב"ה כראש ישיבה גדולה של המון בחורים! – וכל תורתי שלי ותורתם של תלמידי, הכל נזקף לזכות מסירותו המדהימה של אביכם!
לנהוג כבוד זה בזה!
(טיב הקהילה)