שמעתי מהאדמו"ר מקאסוב (בארה"ב) זצ"ל, שזקינו הגאון האדיר בעל "שבט הלוי", לא היה מעולם מאלו האנשים אשר רגילים לנסוע ולהתפלל על הציונים והמקומות הקדושים – כל ער"ח או עשרת ימי תשובה וכדומה – הוא היה הולך רק מביתו לישיבה או לביהמ"ד וחוזר ותו לא.
מידי פעם – מספר האדמו"ר מקאסוב זצ"ל – שהה אצל זקינו בעל "שבט הלוי"– והוא היה אז יותר מבן תשעים – ובאמצע שיחתו עמו אמר לו: אולי נלך ביחד להתפלל במקומות הקדושים… והשיב לו ה"שבט הלוי", "אין לי זמן"! והרהיב נכדו הנ"ל עוז, ושאל את זקינו בתמהון: מה הפירוש ש"אין לך זמן", והלא הסבא כבר למד את כל התורה כולה!…
הביט עליו זקינו ה"שבט הלוי" בעיניו הטהורות ולא התווכח אתו… ואז אמר לו דבר נורא, ובדבריו אלו ראו באמת מה שעל לבו, וכה אמר לו: לא טוב ולא כדאי לצאת החוצה אל הרחוב כשאין צורך גדול בכך, כי ראיה אחת שאינה טובה יכולה לקלקל את כל עבודת ימי חייו של האדם!…
פלאי פלאים! יהודי גדול בישראל – בגיל מעל תשעים – והוא מפחד לצאת החוצה לרחוב! האם חידוש הוא שעצם מציאותו משפיע יראת שמים על כל העומדים סביביו?!…
**
סיפר לי אברך, שכאשר נולד בנו, רצה לקרוא לו על שם איזה צדיק. אלא שנסתפק בדבר, מצד אחד, לחמיו לא היה אבא, והוא עדיין לא קרא לאחד מבניו על שמו של אבי חמיו, ומצד שני, ידע שחמיו הוא אדם קר מזג, ואין לו רגשות, ומה גם שחמיו כמעט לא הכיר את אביו, היות שנתייתם בקטנותו, ובנוסף לכך הרי בני המשפחה האחרים כבר נתנו כמה וכמה פעמים שמות על שם אבי חמיו, על כן סבר שבודאי לא יהא איכפת לחמיו, אם לא יקרא על שם אביו, אלא יתן את שמו של הצדיק. כדי לפשוט את ספיקו, שאל את כ"ק אדמו"ר מקאסוב זצ"ל, איזה שם יתן. והרבי השיב לו: דו קענסט דאס נישט טון צו דיין שווער, דו מוזט געבן א נאמען נאך דיין שווער'ס טאטע! [אתה לא יכול לעשות את זה לחמיך, אתה מוכרח לקרוא לבנך על שם אביו של חמיך]…
ניסה האברך לומר להרבי, שחמיו אינו מסוג האנשים שיש להם אמוציות, הוא אינו בעל הרגש בכלל, וממש חבל שלא יקרא לבנו על שמו של צדיק גדול. אבל הרבי אמר לו בשנית: דו קענסט דאס נישט טון צו דיין שווער, געב א נאמען נאך דיין שווער'ס טאטע [אתה לא יכול לעשות את זה לחמיך, תן את שמו של אבי חמיך], וכן עשה.
במעמד הברית השתתף הרבי זצ"ל, וחמיו של האברך קם לשאת דברים. בתחילת דבריו הודה להשי"ת על שזכה לקרוא לעוד נכד על שם אביו, והתחיל לדבר אודות אביו, ובאמצע דבריו פרץ בבכי כמה פעמים…
אח"כ אמר האברך להרבי: עכשיו אני רואה שהרבי אכן צדק. אמר לו באנגלית I’m in the business long enough – כלומר "אני נמצא בעסק הזה מספיק זמן כדי לדעת…".
('נועם שיח' – מטו"מ תשפ"ד)