יש תופעה שלדעתי העניה הינה חוסר בין אדם לחבירו בצורה דרסטית מאוד, אך משום מה אין אנו נותנים על זה מספיק את הדעת.
הרי הוא… הפלאפון…
אני עומד ומשוחח בלהט עם חבר, לא משנה אם זה בשיח תורני, או אפילו סתם שיחת נפש, ואפילו סתם שיח רעים נעים…
ולפתע…
רטט נשמע בחלל האויר…
החבר, בלי לאותת ימינה או שמאלה, עונה לטלפון ומתחיל לשוחח בקולי קולות, מול הפרצוף שלי!!!
הלו!!!! האם אני שקוף??? מדוע החבר שהתקשר חשוב יותר ממני? בגלל שהוא התקשר לפלאפון שלך???
הרי עברו הימים שאנו מרגישים חשובים שמתקשרים אלינו לטלפון, אז מה הלהט???
אינני מכליל, ודאי שיש שיחות חשובות נכנסות שקודמות אלי, אבל לפי הפטפוט העליז שהחבר מדבר בקול, כעת זה לא נשמע לי מסוג השיחות האלו…
ואני עומד בצד, נבוך, לא יודע אם ללכת או להישאר, ומרגיש מאוד לא נעים.
וביותר, לפעמים אחד עוצר טרמפ לשני, עושה חסד עצום, ומעלה יהודי יקר על הרכב…
והיהודי היקר? עולה עם הטלפון תקוע באוזן, ומשוחח בקולי קולות על הפריים שעתיד לעלות ועל המדד הלא יציב ועל הבחירות שודאי יהיו שוב, והנהג הצדיק, שרצה כמה דקות של שקט, קיבל שיחה קולנית ומרגיזה…
הרי כשאני עולה על רכב אני אורח, ואפילו להתחיל להרצות בפני הנהג מערכות של דברי תורה עמוקים, או וורטים ופרפראות יש לעיין, תן לנהג להנחות את הסטטוס, ותראה אם הוא במצב של וורטים או לא, אבל לשוחח בטלפון??? לענ"ד חוסר דרך ארץ בצורה חריגה מאוד!!!
והכי חמור, ממש על גבול הפיקוח נפש, כשיושבים הבעל והאשה לשיחה רגועה, לאחר מירוץ מתיש מוצאים כמה דקות של נחת, ואחד מהם בא לומר לשני איזה דרשה שיש לו, ו…
"חמוייל על מעשיך…"…. מתנגן לו הפלאפון, ואנו לא מתאפקים ועונים לחבר שמתקשר, ואין כאן משהו דחוף, ואנחנו מתחילים לפטפט בפלאפון על חשבון זמן השראת השכינה, ללא שום סיבה מוצדקת.
כשם שבשעת התפילה הטלפון צריך להיות מושתק כדי שלא יסיח דעת, כך גם בזמנים מרוממים אלו צריך להשתיק אותו, אחרת הדעת לא מרוכזת.
מספיק רק להציץ מי מתקשר ואנו סקרנים מה החברותא רוצה, וזה ממש "אוכל" אותנו מבפנים… מה הוא רוצה? אולי להציע לי שטעלע לזמן הבא, אנחנו כבר מתכננים את הצבע של העניבה שתתאים לפראק… הקסם כבר פג…
זה לא אבסולוטי, לא כולם שווים בזה, אבל ודאי שזה הורס הרבה מאוד.
זה מחנך אותנו לחוסר דרך ארץ… לא כך מתנהגים, נקודה!!!
כשאתה מדבר איתי, תישאר איתי, ואם אתה לא מסוגל, תענה ותאמר למתקשר "אני עם מישהו אם אפשר בבקשה עוד חמש דקות…".
אני משוחח בטלפון, ועצר לי טרמפ, אומר בנימוס "אני עולה לטרמפ, נדבר עוד כמה דקות" וזה עדיף מאשר להמהם לתוך המכשיר כל משך הנסיעה…
אני יושב עם אשתי, והטלפון מזמזם, אשתיק אותו בלי להעיף מבט, וגם אם אעיף, אנסה לא להתייחס, אני כעת עסוק, ומי שמתקשר לא קודם לאף אחד רק בגלל שהוא הגיע דרך גלי הדור 2 ו3…
אמנם יש איזה משהו מיסטי ללא הסבר ברור מה כ"כ מסקרן בשיחה שלא נענתה, אבל כיוון שאין לי כעת פשט ברור בזה, וזה לא כ"כ משנה, אנסה להעדיף את הנוכח האמיתי מאשר ההוא שמתקשר אליי.
וגם כשאני מדבר עם מישהו בטלפון, אשתדל לא לעבור ללא סיבה מוצדקת לשיחה ממתינה, מהטעמים הנ"ל.
הבה נירגע, העולם יכול להסתדר בלעדינו, אבל גם אם לא, לא נעשה זאת מול הפרצוף הנכלם של החבר, מול הנהג הצדיק שלקח אותנו, וודאי וודאי שלא מול הבן או בת הזוג…
המאמר נכתב ע"י הרה"ג ר' יחיאל אלכסנדר שליט"א, ופורסם בעלון הנפלא 'מי באר' של ידידנו מזכה הרבים רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א