יעקב א. לוסטיגמן
"כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כ"ה נ"ה)
לפנינו משל נפלא ששמענו מפי הגאון רבי אהרן געלדצעהלער שליט"א ראש ישיבת שומרי אמונים, אותו שמע מזקנו כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'חוקי חיים' משומרי אמונים זצוק"ל:
מעשה בגיבור גדול שהיה באחת המדינות, שכולם רעדו מפניו וידעו שאף אחד לא יכול לנצח אותו בקרב.
"ויהיה היום ופתאום יצאה השמועה שיש נער קטון, רזה ונמוך, שמצהיר כי בכוחו לנצח את הגיבור הגדול, ומוכן להתחרות אתו לעיני כל ישראל.
"כמובן שהדבר עשה רעש גדול מאוד, וכל אנשי המדינה רצו להיות עדים לפלא הגדול הזה, האם ייתכן שנער צעיר יוכל לגבור על הגיבור הענק הזה שעד היום אף אחד לא הצליח לנצח אותו? עד כדי כך גדל המתח, שאלפים רבים הגיעו לעיר הבירה כדי לחזות בפלא, וברגע האחרון לפני שהחל הקרב פשטה השמועה שאפילו המלך בכבודו ובעצמו החליט לצאת מבית המלכות שלו ולשבת יחד עם כל דלת העם, כדי לחזות בקרב המופלא הזה שעומד להתחולל לנגד עיניהם.
"והנה נכנסים לזירה שני המתמודדים, מצד אחד גיבור ענק ועטור ניצחונות ומצד שני נער קטן שפניו מכוסות ואיש אינו יודע מי הוא ומה שמו, והגיבור מפליא את מכותיו בנער, אבל הוא, הנער, חומק ממנו בזריזות פעם אחר פעם, וגם כשהוא סופג כמה הגונה אינו נכנע וממשיך להילחם עד שכעבור זמן מה הוא מצליח להכות בחבירו מכה אחת גדולה כל כך ומפיל אותו ארצה לקול תשואות ההמונים.
"ועכשיו, כשהממונה מכריז על כך שהנער הקטון ניצח מבקשים ממנו להסיר את המסווה מעל פניו, והנה מתגלה לעין כולם מי הוא זה ואי זה הוא אשר ניצח את גיבור החיל, ומתברר שזה לא אחר מאשר בנו חביבו של המלך.
"ננסה לדמיין איזה כבוד גדול יש למלך באותם רגעים, איזו נחת עצומה. הבן שלו הקטן והצנום הצליח להתגבר על האיש החזק ביותר בממלכה. לו יאתה תהילה ולא נאווה המלוכה!".
"זה נשמע כמו סיפור דמיוני", אומר ראש הישיבה, "אבל תשמעו מה הסבא שלי זיע"א היה אומר: זה סיפור אמיתי שקורה יום יום בבית המדרש בישיבה שלנו ובכל ישיבה אחרת. המלך הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, הגיבור הגדול הוא היצר הרע כמובן, והנער הקטון זה אתה, בחור יקר! אתה, והבחור שלידך, וזה שיושב בספסל שלפניך, כל אחד מבחורי הישיבה הוא אותו נער קטון, וכל אחד יש לו קרב מול היצר הרע, והקב"ה וכל הפמליא של מעלה עומדים ומסתכלים בקרב, ורואים מי ניצח את מי. איזה כבוד גדול אתה עושה לקב"ה כשאתה מנצח את היצר הרע! אי אפשר לתאר ולשער בכלל. וח"ו להיפך…