בפרשת השבוע פרשת בהר אומרת התורה 'וכי ימוך אחיך' (כה, לה). הפירוש הפשוט הוא, שאחיך נהיה עני בממון. אמנם במדרש (ויקרא רבה לד, ד) מבאר זאת על תורה: הדא הוא דכתיב (משלי כט,יג) 'רש ואיש תככים נפגשו', רש זהו רש בתורה, ואיש תככים זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים ואמר לו: השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה' – קנו העולם הזה והעולם הבא.
ממשיך המדרש: לעומת זאת ישנו מקרה הפוך – 'עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה" (משלי כב, ב). עשיר ורש נפגשו, עשיר בתורה רש בתורה. אמר אותו רש לאותו עשיר: השניני פרק אחד, ולא השנהו. אמר לו: תלמד עם מי שכמותך, 'עושה כולם ה", מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טיפש ומי שעשה לזה טיפש יכול לעשותו חכם. כלומר לקחת את החכמה של החכם ולעשות את הטיפש לחכם.
המדרש הזה מאד חריף ותובע. על כל אחד מוטל חיוב לדעת שאינו חי רק עבור עצמו, ואם הוא זוכה ללמוד ולהבין בתורה ולעשות חיל, יזכור שישנם אנשים שצמאים ומחכים שילמד איתם תורה, גם הם רוצים לזכות לדעת את התורה, לחוש את מתיקותה, ולהיות מחוברים וקשורים אליה. ולכן אם אדם מבקש ממנו ללמוד עימו והוא משיב לו תשובה חיובית בסבר פנים יפות, אומר הרבונו של עולם: 'שניכם תזכו לעולם הזה ולעולם הבא'! אך אם חלילה וחס אינו נענה לו, אומר הקב"ה: אני יכול לקחת ממנו את החכמה והשכל, ולתת אותם לאדם הזה שהוא במצב של רש שאינו יודע ללמוד, ואילו החכם יקבל עתה את הראש החלש של ההוא.
מעשה מצמרר כעין זה היה גם היה, כפי שמובא בספר תולדותיו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל: בישיבת וולוז'ין היה בחור גאון אדיר, בעל כשרונות מפעימים ומרקיעי שחקים, אך היתה לו בעיה: לא היה לו חשק ללמוד תורה! הוא כמעט ולא למד, אך בזכות כשרונותיו הצליח לשרוד ולהיחשב לתלמיד מצטיין, וכך כשהגיעה העת להיבחן על הלימוד, היה עובר על הגמרא מספר דקות לפני המבחן, קולט הכל בראשו הגאוני וקוצר הצלחה.
רבי חיים וולוז'ינער זצ"ל פנה אליו פעמים רבות ואמר לו: הקב"ה נתן לך כאלה כשרונות נפלאים, אתה יכול לגדול ולהיות גדול בישראל. למה לא תנצל אותם ותשקיע את עצמך בלימוד התורה? אך כל בקשותיו והפצרותיו נפלו על אוזניים ערלות.
במקביל, למד בישיבה באותה העת מתמיד עצום שלא ביטל רגע אחד מהתורה, אך כשרונותיו היו חלשים ביותר. הוא התקשה מאד בכל קטע גמרא, והשקיע מאמצים רבים עד שהבין את לימודו.
והנה יום אחד, קם הבחור החלש ושאל שאלה חזקה ועצומה, עד שכל הרמ"ים והלומדים פערו פה על קושיא עצומה שכזו. עברו עוד כמה ימים, ושוב הוא השמיע הברקה והבנה בלימוד, דבר שהצביע על בקיאות גדולה בסוגיה. כולם ראו עין בעין כיצד מיום ליום הוא עולה ומתעלה והופך ללמדן. כביכול הקב"ה לקח ממנו את הכשרונות החלשים שלו, והוא זכה לראש חריף ולמדני עד שהבין גם את הדברים הכי קשים.
באותו הזמן ממש, חש הבחור בעל הכשרונות העצומים והנדירים שמשהו קורה אצלו. כאשר הוא מתיישב סוף סוף ללמוד, הוא מתקשה להבין את דברי הגמרא, לקשר בין קושיה לתירוץ. הכל הפך לבלגן אחד גדול: 'ואם תאמר', 'ויש לומר', רש"י, תוספות. הוא פשוט לא מבין! הוא לא ידע מה קורה אתו, אבל דבר אחד הוא ידע: זה לא הוא, זה אדם אחר רח"ל! היה נראה ממש כביכול עשו לו ניתוח, הוציאו את הראש האדיר ואת הכשרונות, והכניסו לו כשרונות חלשים ביותר!
בחורי הישיבה לא קישרו בין הירידה בכשרונות הבחור החריף לעליה שחלה אצל הבחור בעל הכשרונות החלשים, אך הבחור הלמדן הבין שמשהו קורה כאן. מה קרה שבדיוק בעת שנלקחו ממנו הכשרונות – כוכבו של הבחור החלש התחיל להאיר את כל הישיבה בוולוז'ין? הוא נכנס לרבי חיים וולוז'ינער ופרץ בבכי: רבינו! אני מבין שמשהו קורה כאן! תרחם עלי, אני רוצה לחזור בי ולשנות את דרכי!
רבי חיים ראה את הבכי ושברון הלב של הבחור, ואמר לו: ראה, הזהרתיך הרבה פעמים, ביקשתי והתחננתי. אתה הרי חוננת מהקב"ה בכשרונות נפלאים ועצומים ומדוע אתה לא מנצל אותם, אמר הבחור: הרב צודק. מה שהיה היה. מעכשיו אני רוצה לשנות את הדרך!
יש רק עצה אחת, אמר לו רבי חיים. במשך שלושים יום ברציפות תשתדל להתמיד בתורה יומם ולילה, ותגרוס בפיך את דפי הגמרא אפילו שלא תבין מה שאתה מדבר, לא תצליח לקשר שורה אחת עם שורה שניה, ולא תבין קושיה ולא תירוץ, וכך ייווצר מצב שיראו בשמים כיצד אתה מקיים את הפסוק 'והגית בו יומם ולילה'. לאחר מכן תכנס אלי, ובסייעתא דשמיא נראה מה ניתן לעשות.
הבחור עשה כדברי רבו. במשך שלושים יום הוא כמעט ולא זז מבית המדרש, ומלבד השעות שהקדיש לצרכים הבסיסיים כאכילה ושינה, הוא ישב והגה בתורה כל היום וכל הלילה, ואמר בפיו דפים שלמים ללא כל הבנה. כשתמו הימים, ניגש הבחור לרבי חיים: 'עמדת בניסיון' אמר לו רבו. בשמים נוכחו לראות שאתה באמת מוכן לקבל על עצמך עול תורה! מעתה עליך לקבל על עצמך שמהיום ואילך תשתדל לנצל את הכשרונות ולא תעשה ח"ו שטויות ותאבד את הזמן היקר מכל. אם בסייעתא דשמיא תעמוד בזה, אתה יכול לקבל את הכשרונות מחדש.
הבחור היה ירא שמים עצום, והוא פנה לרבו ואמר: רבי, יש לי בקשה! הבחור פרץ בבכי ואמר: אני מוכן ומזומן ורוצה מאד לקבל את הכשרונות בחזרה, אבל בתנאי אחד: שזה לא יפגע בבחור שהיה קצת חלש בכשרונותיו! אני יודע שהוא קיבל את הכשרונות שלי לאחר שראו בשמים שאני לא מנצל אותם, ואיני מעוניין שיהיה עכשיו שוב מצב של 'החלפות'. אם כדי לקבל את הכשרונות בחזרה הוא יצטרך לחזור לקדמותו ויהיה חלש בכשרונות – אני לא מעוניין!!!
אצל תלמידי רבי חיים וולוז'ינער ישנה מסורת ולפיה נקשרו דמעות בעיני רבי חיים, הוא הצטרף לבכיו של הבחור, נשק על מצחו ואמר בהתרגשות: 'בני היקר, אשרי שראיתי אותך בדרגה נעלה ונשגבה כזו'! רק בחור שמפעפעת בו יראת שמים כה גדולה יכול היה לבקש בקשה אצילית שכזו, ורבי חיים בכה מהתרגשות של שמחה, על כך שהקב"ה חנן את הבחור הזה בשכל ישר, ובלב זהב של יראת שמים אמיתית עם מידות טובות, עתה יש באמת את הכלי קיבול לתורה בשלמות 'תורה עם מדות, תורה עם יראת שמים'.
התלמיד חזר לספסל הלימודים עם כל הכשרונות המיוחדים שהיו לו קודם לכן, ואכן הלא יאומן קרה, וכל כשרונותיו הייחודיים שבו אליו בכל עוצמתם. הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ועוד גדולי ישראל העידו ששמעו איש מפי איש עד גדולי תלמידי רבי חיים וולוז'ינער, שאותו תלמיד עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מגדולי הדור, ורק מפני הכבוד הם לא פרסמו את שמו
(דורש טוב / מתוך 'להתחזק' מבית כי אתה עמדי אמונה, ספירת העומר המסודר לפי ימים ועוד)