עמוד היומי עם גישמאק: חמשה חבורות
שאלה: אדמו״ר הגיע לעיר, והתארח בבית אחד מחסידיו העשירים, העשיר שפחד שהחסידים יקלקלו לו את ביתו [ואולי גם מחשש עין הרע], אסר על החסידים להכנס לביתו, ורק ליחידים ממש התיר להכנס, אחד החסידים שחפץ מאד להכנס ולהתבשם מאורו של רבו, נכנס דרך החלון לביתו של העשיר, העשיר ראה זאת וצעק עליו אתה גזלן, החסיד לא שת לבו, ונכנס לחדר של רבו, ושם ראה את רבו, ושמע ממנו אמרות טהורות. לאחר מעשה נקפו לבו של החסיד, שאולי זה היה מצוה הבאה בעבירה, שנכנס לבית העשיר ללא רשותו, ושואל א. האם עבר על איסור, ואיזה ? ב. איך יכפר על מעשהו?
תשובה: בתשלומין אינו חייב, כי הרי הדירה לא קיימא לאגרא. ואף שמצינו שכשבעל הבית אמר לו צא צריך לשלם, אפילו בחצר שלא קיימא לאגרא, כמבואר בסמ״ע (סימן שסג ס״ק יד), מכל מקום שימוש כזה אינו שוה כסף, ואין משכירים דבר כמותו.
אמנם יש לעיין אם עבר על איסור לא תגזול, לשיטת הרמב״ם (פ״ז מגניבה הי״א) הסובר שהגוזל קרקע עובר על לא תגזול, [שלא כדברי התוס׳ (בבא מציעא דף סא ע״א ד״ה אלא) הסוברים שהגוזל קרקע אינו עובי]. שהרי השואל שלא מדעת דינו כגזלן, ואולי גם המשתמש בקרקע שלא מדעת, אמנם הרמב״ם כתב, המסיג גבול רעהו והכניס מתחום חבירו בתוך תחום שלו אפילו מלוא אצבע, אם בחזקה עשה הרי זה גזלן ועובר בלאו. ומשמע שעל שימוש בלבד אינו עובר.
אמנם בסוכה (דף לא ע״א) נאמר שהתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו, לחכמים יצא ידי חובה, שאדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, וקרקע אינה נגזלת. וכתב הריטב״א שלכן לא הוי מצוה הבאה בעבירה, כיון דלא קני לה כלל וברשותיה דמאריה איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה, לא חשיב אמצוה הבאה בעבירה, והרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו, שאע״פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך. אף בחזו״א (סימן קנ ס״ק כב) כתב, שצריך טעם למה הישיבה עצמה אינה חשיב אגזל, שהרי שימוש בשל חבירו כשהוא מוחה הוא גזל, וצריך לומר שהגמרא עוסקת, כשאין הבעלים מקפידים על ישיבתו עכשיו יעו״ש. הרי שלדבריו היושב בבית חבירו בלא רשות, דינו כגזלן.
עוד יש לדון שאולי עבר על איסור לא תחמוד בית רעך, כמבואר בהעמק דבר (שמות כ יד) על מה שנאמר בתורה ׳לא תחמוד בית רעך׳ ייחד הכתוב אזהרה בבית, משום שהוא מחובר והיושב בביתו של חבירו שלא ברצון בעליו אינו עובר על לא תגזול, שהרי הקרקע אינה נגזלת, וכדאיתא בסוכה (שם), אמנם אם יושב בבית חבירו שלא בתורת גזלה, הרי זה עובר משום לא תחמוד. [אמנם בדרישה (חושן סימן שעא סק״ט) כתב שגם בקרקע אין איסור לא תחמוד כל זמן שלא קנאו, ואם חומדה יש עבירה בידו. וכן כתב במקנה (קו״א סימן כח) שאינו עובר על לא תחמוד בקרקע עד שקנה אותו קנין גמור להיות שלו], אמנם נראה שגם לנצי״ב אם נכנס לבית חבירו שלא מתוך חמדת הבית, אלא שרוצה לשמוע דברי תורה מפי חכם הדורש שם, אינו עובר על לא תחמוד, כי לא את הבית חומד כי אם את התורה, ואף שבעל הבית מתנגד.
(חשוקי חמד)