הרב יאיר ארלנגר
"הַנֵּעוֹר בַּלַּילָה"
מעשה נורא, המלמד על קדושתו וגדולתו של רבן של ישראל, מרן החתם סופר זיע"א, סיפר בנו הגדול, הוא ה'כתב סופר'.
בילדותו, חלה ה'כתב סופר', ואחרי שהבריא ממחלתו שנטה ממנה כמעט למות רח"ל. זאת, לאחר שאביו הגדול אמר, שהוא הצליח ופעל להחיותו עוד יובל שנים…
ואף על פי כן, היה הילד עדיין חלש, ועל כן מיטתו היתה מונחת בחדר תורתו ותלמודו של מרן החתם סופר שישגיח עליו בעת שינתו.
באחד הלילות, התעורר הכתב סופר, והנה הוא רואה שפניו של אביו הוארו בשמחה ומבהיקים באופן מיוחד, תהה הנער למראה, ופנה לאביו לשאול אותו מה פשר אור שעלה על פניו.
רבינו החתם סופר, ניסה בענותנותו להתחמק ולענות דברים אחרים, אולם הילד שהיה סקרן, אמר כי אם אביו לא יאמר לו, או אז הוא ירד מהמיטה…
חשש האב לבריאותו של הנער, בגלל חולשתו הרבה, לא יכול היה לסרב להפצרותיו, ואמר לו כי בשעת חצות ליל, מתחלפים המשמרות בשמים, וכששמע החתם סופר את קול שירתם וזמרתם של שרפי מעלה באימה ובנעימה, הביא לו הדבר שמחה וגילה. והוא סיים בברכה לבנו שאף הוא כשיגדל יזכה גם הוא לשמוע את השירה!
אחרי הניתוח אמר פרופסור פריי 'אינני מסוגל להבין איך דבר כזה אפשרי שלתלמוד יהיה כח כל כך גדול על האדם'
איך עושים ניתוח בלי הרדמה ומה קורה כשהכאבים מתגברים?
"שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה"
הגאון הצדיק רבי חיים נפתלי זילברברג מוורשא זצ"ל שהיה ממיודעיו היותר קרובים של מרנא החפץ חיים זצוק"ל.
סיפור מופלא אודותיו הופיע במכתב שנכתב בזמן מלחמת העולם הראשונה ע"י הרב עזריאל קרליבך לבני ביתו מעיר קעלן שבגרמניה, בעת שהותו בוורשא לרגל כנסיה גדולה של אגודת החרדים בהשתתפות רבים מגדולי הדור. המכתב נכתב במקורו בגרמנית ופורסם בכתב עת של הקהילה החרדית.
וכך הוא מספר: "מרבי נפתל זילברברג יש לי משהו מיוחד לספר לכם, היה לו שבר כפול עם הרבה מאד כאבים וייסורים, הוא היה כל כך זקן וחלש שהרופאים והפרופסורים הגרמניים מבית החולים לאזארעטען לא העיזו לעשות לו הרדמה בעת הניתוח, כך שהיו מוכרחים לעשות לו ניתוח בלי הרדמה.
"כלל הניתוח ארך כשעתיים ורבע ובמשך כל זמן הניתוח הוא למד בקול רם בעל פה כעשרים וארבע דפי גמרא, כאשר הכאבים התגברו מאד בזמן הניתוח גם קולו התגבר במיוחד ונעשה קול רם מתוך הלימוד, אחרי הצלחת הניתוח ב"ה אמר פרופסור פריי אינני מסוגל להבין איך דבר כזה אפשרי שלתלמוד יהיה כח כל כך גדול על האדם ובכל אופן לא מצאתי בשום ספרות רפואית שדבר כזה הוא אפשרי.
"אחרי גמר הניתוח דיבר אתי רבי נפתלי בחדושי תורה אודות רשב"א אחד ממה שנתחדש לו בזמן הניתוח…".
"עליתי לבימה קראתי את דף הגמרא ולאחר מכן אמרתי 'אין לי מה להוסיף על דף זה' וירדתי… בני הישיבה עמדו כמובן נדהמים לנוכח מחזה זה".
כשהגר"ח מבריסק לימד את הגרא"ז מלצר איך לא לומר שיעור בישיבה
"אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה"
בספר 'בדרך עץ החיים' הובא המעשה הבא, על מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל:
רבי איסר זלמן, אמר פעם לתלמידו ובן ביתו רבי צבי ברוידא, "אספר לך מעשה ואף אומר לך מפני מה אני מספר את הדבר.:
"לפני כשלושה שבועות אמרתי את שיעורי הקבוע בישיבה באמצע השיעור שאל אחד האברכים שאלה, עניתי בו במקום ואמרתי רבותי השאלה טובה והחידוש אשר רציתי להרצות בשיעור זה הופרך! אין לי מה להמשיך בשיעור זה, ומיד הפסקתי את השיעור.
"כעבור שבוע שוב שאל אחד התלמידים שאלה במהלך השיעור השבתי לו שהשאלה טובה ועלי לעיין בדבר, היום כאשר עליתי לבימה לומר את השיעור השבועי הטריד אותי הדבר ביותר. עמדתי במשך דקות אחדות ושקלתי בדעתי מה עלי לעשות, אם ישאלו גם הפעם קושיא טובה על השיעור, אם גם היום אומר שאני חוזר בי משיעורי הרי יתרופף למעשה מעמדם של כל השיעורים אשר אני מרצה בישיבה. לפני שבועיים חזרתי משיעורי, בשבוע שעבר חזרתי בי משיעורי, אם כן נחלש כל ערכו של השיעור השבועי.
"מאידך, אם לא אומר שהנני חוזר בי הרי נטיתי מן האמת ולכן הטריד אותי הדבר ביותר. החלטתי שכשם שיש ללמד את ציבור התלמידים כיצד יש לומר שיעור כך יש ללמוד כיצד לא לומר.
"לאחר התלבטות מרובה פתחתי ואמרתי בשעת שיעורי בשבוע שעבר שאל אברך פלוני שאלה, אמנם אפשר לכאורה לתרץ את שאלתו באופן כזה אך ניתן להפריך את הדבר כך הארכתי בעניין השאלה והפכתי בה מכל צדדיה.
"בסיכומו של דבר אמרתי, "האברך ששאל את השאלה צודק, והחלטתי שכשם שאני מלמד בדרך כלל כיצד יש לומר שיעור אלמד הפעם כיצד אין לומר, לכן דנתי בשאלת האברך שכן אני אמרתי את שיעורי וכך אין לומר, יש ללמוד ולדעת כיצד כן יש לומר את הדברים, יש לדעת כיצד משמיעים שיעור".
"מפני מה סיפרתי לך את הדבר?" הוסיף הגרא"ז ואמר לתלמידו רבי צבי, "כדי שאם תהיה ראש ישיבה תדע כיצד יש להתנהג צריך לדעת מתי לומר השיעור וצריך גם לדעת לחזור מדברים שנאמרו".
המשיך רבי צבי ברוידא וביאר כי מעשה זה נובע מדברים ששמע בהזדמנות אחרת ממרן הגרא"ז. בה הוא סיפר כי הוא נסע פעם מסלוצק לדרוזגניק, שם הוא פגש את מרנא הגאון רבי חיים סולובייציק מבריסק זצוק"ל, פנה אליו רבי חיים ואמר לו: "רצוני לספר לך מעשה שארע לי בתחילת היותי ר"מ בוולאזין, כר"מ צעיר וחדש היו כדרך הטבע מתנגדים למנוי זה.
"באחד הימים הראשונים שהגדתי את שיעורי בישיבה בהגיע זמן השיעור עליתי לבימה קראתי את דף הגמרא ולאחר מכן אמרתי אין לי מה להוסיף על דף זה וירדתי מן הבימה, ציבור בני הישיבה עמדו כמובן נדהמים לנוכח מחזה זה".
הסביר הגר"ח להגרא"ז כאשר הלכתי לומר את השיעור היה מוכן לי שיעור בבחינת 'מרפסן איגרי', (פירש"י משברות גגין ועליות כלומר קשות להבינם), בדרכי אל הישיבה עלה בדעתי פירכא שהיתה בבחינת מרפסן איגרי על מה שחידשתי, אבל ידעתי כי איש לא היה מעלה על דעתו שאלה זו.
"המשכתי ללכת, ועלה בדעתי תירוץ על הפירכא שהיתה לי והתירוץ אף הוא היה מרפסן איגרי, איש לא היה מעלה על דעתו תירוץ כזה.
אבל הואיל וסבור הייתי שזה לא על דרך האמת, ירדתי מן הבימה לאחר שקראתי את דף הגמרא, ואת השיעור לא אמרתי, האם גם אתה איסר זלמן, יכול לנהוג כך, בצורה כזו אפשר להיות ראש ישיבה!", סיים הגאון רבי חיים מבריסק.
"ומכאן" הוסיף רבי צבי, "למד רבי איסר זלמן, איך לא מוסרים שיעור…"