"ואהבת לרעך כמוך" יט – יח
מסופר שאצל הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל באו עסקנים וקרובי משפחה להתייעץ אודות בחור מבוגר שלא מצא שידוך מכיון שטיפל באמו הזקנה, ובכל הצעה לשידוך דרש מהמדוברת שתסכים לחיות בבית אמו, ולא היה מי שתסכים לכך, והם ביקשו מהגרש"ז שיסביר להבחור שלא זו הדרך.
אך למרות בקשתם הצדיק הגרש"ז את מעשה הבחור, שאלוהו, אם כן לא ימצא שידוך? ענה הגרש"ז, אחד מדרכי המוסריות של לקיחת שידוך, הוא אשה בעלת מדות, ואם איננה מסכימה שתשרת את אמו הזקנה של הבחור אין היא בעלת חסד.
לימים שמע הגרש"ז שהבחור התארס עם אחת שהסכימה לחיות ביחד עם אמו הזקנה, ושלח לקרוא אליו את הבחור, ואמר לו: בזמנו המלצתי שדרכך נכונה, שכך הוא דרכה של אשה בעלת חסד, אבל לאחר שכבר מצאת את השידוך, ברצוני לומר לך שתסדר את אמך במושב זקנים, אין זוגתך צריכה לסבול, הגם שהיא בעלת חסד, אבל עליך מוטל החיוב לסדר את אמך ולא להכביד על זוגתך.
ללמוד מידות
בעת שהגיע כ"ק מרן אדמו"ר מבוהוש זי"ע לגור בתל אביב, הזמינו "חזן" מסויים – יהודי ירא שמים – שיבוא לעבור לפני ה"עמוד" ולהתפלל בימים הנוראים בבית מדרשו של הרבי.
והנה הגיע היום הראשון של ראש השנה, החזן ניגש ל"עמוד" ומתחיל להתפלל, אך המתפללים לא האמינו למה שהם שומעים, כי למרות שהוא היה ירא שמים, מ"מ לא יכלו לומר עליו שמכבד את ה' בגרונו וד"ל, והם היו ממש מאוכזבים.
לאחר התפילה נכנסו הגבאים לחדרו של הרבי, ושאלו אם יכולים לרמז לחזן בעדינות, שלמחרת הוא לא צריך לטרוח לבוא להתפלל, והם כבר ימנו חזן אחר במקומו… אך הרבי אמר בנחרצות "לא! מחר הוא גם מתפלל"… וכך הוה, החזן התפלל גם ביום השני, וכל הקהל בעל כרחם יענו אמן…
לאחר ראש השנה ניגשו הגבאים אל הרבי, ושאלו "שמא עתה כאשר החזן חוזר לביתו, יש הזדמנות להודיע לו שהוא אינו צריך לטרוח לחזור ולבוא להתפלל ביום הכיפורים, כי יש חזן אחר שיכול להתפלל, והוסיפו ואמרו להרבי, שכמובן ששכרו לא יקופח, והוא לא יפסיד כלום, כי הם ישלמו לו את מה שהבטיחו לו, אבל לכל הפחות נרוויח שיהיה חזן המרוצה לקהל".
אך הרבי הגיב בחריפות ואמר "מה אתם חושבים, וכי באים לכאן לקנות "נוסח"?? כאן באים לקנות "מידות"!! – ולכן, החזן יחזור להתפלל כאן ביוה"כ ושמחת תורה בדיוק כמו שסיכמו אתו"…
עיקר חסר מן המצבה
מחותני הרה"ג רבי שמעון גאלדבערגער שליט"א ר"מ בישיבה דמאנסי סיפרלי דבר נפלא:
לאחר פטירתו של הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע, נכנסו אצל בנו מ"מ הרה"ק רבי נפתלי צבי זי"ע והראו לו את נוסח המצבה שכתבו על אביו, הנוסח היתה ארוכה מאד, וכתבו שם את כל מפעליו הכבירים לה' ולתורתו וכל מה שפעל לאחב"י להחיות עם רב, וביקשו ממנו שיגיה את הנוסח. לאחר שעבר על כל הנוסח, אמר להם שאין לו מה להוסיף חוץ מארבעה מילים שלדעתו הוא העיקר, וביקש שיוסיפו את המילים "ושתל בהם מידות טובות"…
'מגו' להוציא ולהכניס
פעם כשמסר הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שיעור בישיבת פוניבז' בימי 'ירחי כלה', על הסוגיא ד'מיגו שהוא דופן לסוכה הוי דופן לשבת' (סוכה דף ז' ע"א), השתתף בין מקשיבי השיעור יהודי פשוט והמוני, ודימה ועירבב בין שני ענינים בש"ס שאינם קשורים זה לזה כלל. ושאל מהראש ישיבה דהרי "מיגו להוציא לא אמרינן?"…
הציבור שהבין את ריחוק הענינים החל לחיי,ך אך רבי שמואל רצה לשמור על כבודו, ועל אתר ענה לו בחביבות "קושיא נפלאה, אך מיגו להוציא ולהכניס אמרינן"! השואל נהנה מאד, והשיעור המשי.ך
שליחות לרב שך
כ"ק מרן אדמו"ר מטשאקאווא הגאון הגדול רבי שלמה געשטעטנער שליט"א רב שכונת גבעת משה בעיה"ק ירושלים ומו"צ ה"עדה החרדית" סיפר על מדת ההכנסת האורחים הנפלאה של אביו הגאון האדיר רבי נתן געשטעטנער זצוק"ל, וכך סיפר:
העניים שהגיעו לביתנו ברחוב דבורה הנביאה בבני ברק, היו מאוד משונים בלבושם ובהתנהגותם. ומטבע הדברים בקיץ היה קשה הרבה יותר לשבת בסביבתם, אבל זה לא מנע מהם לקבל את כל היחס, הם קיבלו הראשונים את האוכל, היו שרים את השירים שלהם, הם פשוט קיבלו הרגשה שהם בבית שלהם.
היה יהודי מסכן שדפק פעם בביתנו בשעה 1:00 בלילה. האמת, שאצל אבא שלי זה לא היה מאוחר, כי הוא היה הולך לישון בשעה 3:30 לפנות בוקר.
היהודי היה רעב, ונפשו חשקה בחביתה (ביצה מטוגנת). אבא שלי עזב את הגמרא וניגש בשמחה למטבח לקיים את החסד בגופו, למרות שהוא לא היה מנוסה בזה, וטיגן לו את החביתה לשביעות רצונו. אבל אז הגיעה דרישה נוספת – כוס קפה, אבל עם חלב חם. לא מים חמים עם חלב, אלא חלב חם. אז אבא ניגש למקרר והוציא פינג'ן מיוחד וחימם לו את החלב.
היה קבצן אחד שהיו עליו רינונים, ואחד מעסקני בני ברק פנה לאבי זצוק"ל ואמר לו שצריך להרחיקו ולא לארח אותו. אולם אבי השיב לו, שיהודי שמבקש לאכול אי אפשר לסרב לו, וע"פ הלכה צריך עדים להוכיח שהוא לא בסדר, ואולי היתה זו רק מעידה חד פעמית מצידו, ואולי הוא חזר בתשובה וכו'. משראה העסקן שדבריו אינם מתקבלים על דעתו של אבי, פנה להרב שך זצ"ל, להתלונן בפניו על אבי שעדיין ממשיך לארח את אותו קבצן. ואכן הרב שך שלח שליח לאבי ודרש ממנו שלא לארח את הקבצן הזה.
אבא שלח אותי כשליח אישי מטעמו בחזרה להרב שך, זה היה במוצאי שבת, לפני 50 שנה, הייתי אז בחור צעיר, נקשתי על הדלת ברחוב ראב"ד, להפתעתי, הרב שך פתח לי את הדלת בעצמו ללא גבאים, הוא הכניס אותי לסלון, אני זוכר בדיוק מה הוא למד אז – גמרא בבא בתרא בדף ק"ו, בכרך של מהדורת 'פנינים', הוא הורה לי לשבת בראש השלחן, כשהוא יושב בצד.
מסרתי לו את דברי אבי, שאיך אפשר לסרב ליהודי שמבקש להתארח לאכול בשבת, כי בשיטה הזו הרי אי אפשר להכניס אף אחד הביתה, פלוני מדבר באמצע קדיש, אלמוני מדבר לשון הרע…
הרב שך שמע ואמר "תמסור לאביך שהוא יכול לתת לולאכול"…
למה מעט?
בפסוק נאמר (בראשית י"ח, ד'): יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם. ולכאורה למה אמר אברהם אבינו אל הנער להביא רק "מעט" מים.
ואמר הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל, דהנה אמרו חז"ל (מס' בבא מציעא דף פ"ו ע"ב) "יוקח נא" על ידי שליח, ואברהם אבינו לא רצה לעשות חסד על חשבון השליח וכוחו, ולכן אמר "מעט מים"…
דאורייתא ודרבנן
מסופר, שפעם אחר הסעודה לא היה על השולחן רק מעט יין לכדי כוס של ברכה, ובתוך כך שמע הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע מאיש אחד שהיה עומד מן הצד שהיה מתאנח, ונטל הרה"ק תיכף הכוס עם היין ונתן אותה לאיש הזה, וראה שהקהל תמהים על זה, כי למה נתן לו את מעט היין שהיה לו על כוס של ברכה.
אמר להם הרה"ק: תבינו, ברכת המזון אם טעון כוס אם לא, הוא מחלוקת הפוסקים, ואפילו למ"ד שטעון כוס, הוא רק מדרבנן, ברם להוציא אדם רגע אחד מן מרה שחורה, הוא ודאי מדאורייתא…
שלא לצער זקן
מסופר על הגה"צ רבי יוסף רוזנבלום זצ"ל ראש ישיבת שערי יושר (שנסתלק אחרון של פסח תשע"ז), שבסוף ימיו היו לו שני גבאים, אברכים בני תורה, שעזרו לו בהליכתו לבית המדרש וכדומה.
פעם בעת שהגיע לביהמ"ד עם שני הגבאים שלו, הורה להם לפתע שיעזבוהו, וילכו לדרכם, ויתנו לו לעלות המדרגות בעצמו.
היה זה כמתמיה בעיניהם, כי הלא קשה לו מאד הליכתו במדרגות מחמת חולשתו, ברם שמעו בקולו והלכו לדרכם, ואכן ראש הישיבה הטריח את עצמו לעלות לבד באפיסת הכוחות. לאחר זמן שאלו הגבאים את ראש הישיבה "מה פשענו ומה חטאנו ששלח אותנו, והטריח את עצמו כ"כ לעלות את המדרגות בעצמו בלי עזר", ענה ראש הישיבה ואמר להם: הנה בעת שהגענו לבית המדרש, הבחנתי שם בזקן אחד שעמד לפני הביהמ"ד, הזקן היה לו מטפל נכרי שעוזר לו ללכת, וחשבתי לעצמי, שאם הזקן יראה שיש לי שני אנשים יהודים שעוזרים לי, ואילו הוא יש לו מטפל שאינו יהודי, הדבר יכול להכאיב לו מאוד, ולכן העדפתי להטריח את עצמי מאשר לגרום להזקן צער ועגמות נפש חלילה…
מזונות ושתיה
לאחר חתונתי הייתי אצל הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל משב"ק של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע – וביקשתי ממנו הדרכה על הקמת ביתי החדש. אמר לי ר' אלי', שבביתי יהיה תמיד מוכן מזונות מיוחד לכל הבאים לאסוף כסף שהם בוודאי רעבים וצמאים.
('נועם שיח' – תזריע מצורע תשפ"ה)