"את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו" (יח – ד)
מסופר על מרן רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל בעל ה'בית הלוי' שהייתה מונחת לפניו תדיר קופסת טבק, ועל המכסה שלה היו רשומות האותיות: ש. פ. ו. ש. מ. נ. – ואף אחד לא הצליח לעמוד על פשרן. לא פעם שאלהו על כך אולם הוא נמנע מלהשיב.
פעם ישב הוא עם בנו רבי חיים מבריסק זצ"ל ועם רבה של העיר דווינסק רבי יוסף רוזין זצ"ל, המפורסם בכינוי הרוגוצ'ובר, והאורח הקשה לפניהם קושיה חמורה. הרגוצ'ובר אמר לבית הלוי שיש לו תירוץ, אך הוא מוכן לומר אותו בעד שהוא יגלה להם מהי המשמעות של האותיות על קופסת הטבק.
בפני הבית הלוי לא נותרה ברירה והוא הסכים לזאת, אך בתנאי שהתירוץ יספק אותו, ואכן, נהנה הוא מאוד מהתשובה ששמע מהרוגוצ'ובר וגילה את סודו הגדול כי האותיות שכתובות על הקופסה הן ראשי תיבות של הפסוק במשלי: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ"! (משלי כא, כג).
בענינים אלו לא סמך הבית הלוי על גאונותו וצדקותו אלא העמיד מול עיניו תזכורת תמידית! והקפיד עוד כי תזכורת זו תהיה בהצנע בינו לבין בוראו.
ישנם אדמורי"ם וצדיקים המעמידים מול עיניהם כתב של קלף עם שם ד' או של 'שויתי ד'..' כי זכירתו 'הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים' (רמ"א או"ח א. א.) בהנהגתו זו של הבית הלוי מצינו כי בפסוק "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", מצא את הזירוז הנחוץ לו בעבודת ד' שנכון להעמידו על שולחנו לנגד עיניו.
הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל השתתף בועידה יסודית וחשובה מאוד לענייני היהדות החרדית, אחד הנואמים באסיפה קם ודיבר נגד עסקן אחר, באמרו: "ההוא עשה כך וכך, ויצא מכשול כזה וכזה..". קם רבינו חיים מבריסק ואמר: "אסור לשבת כאן, כי מדברים כאן לשון הרע", ועזב את האסיפה. ויותר לא השתתף בוועידות אלו.
ושאל החזון איש: מה היה כאן ה'לשון הרע', הרי האסיפה היתה 'לתועלת'? והסביר שהנואם הזה קם ודיבר בדרך של התנצחות. אילו היה קם ואומר: "רבותי, רחמנות, אירע מכשול, בואו ונתקן את העניין" – זה היה נחשב 'לתועלת'! אולם הוא אמר: "רואים אתם מה שקרה בגלל כך וכך…" היתה כאן מעין שמחה לאיד, וצורה זו לא הותרה לתועלת (מעשה אי"ש ח"ב).
מתוך 'הפה קודש קדשים' להג"ר יוסף שווארץ