מעשה פלא שאירע בארץ ישראל לפני כמה שנים, מלמד אותנו עד כמה יכולה המילה הטובה והארת הפנים לחולל מהפכות רוחניות וגשמיות באופן נשגב ביותר. הנה הוא ככתבו וכלשונו כפי שהובא ב'גיליון המאיר' לפני תקופה:
אברך כולל שהיה נוהג לנסוע בכל בוקר עם האוטובוס ממקום מגוריו לעבר הכולל שבו למד, ובכל יום נסע בשעה קבועה עם נהג קבוע, עד שכמעט מעולם לא קרה שאיחר והפסיד את האוטובוס הזה. מנהג יפה היה לו לאותו אברך שהיה מקדים שלום לכל אדם, וכן היה נוהג גם עם נהג האוטובוס.
בכל יום ויום בעלותו על האוטובוס בירך את הנהג בברכת 'צפרא טבא', ועל אף שהלה לא היה שומר תורה ומצוות, והיה מתעלם ממנו בכוונה תחילה ובהפגנתיות, עם כל זאת לא הפסיק האברך היקר ממנהגו הטוב והמשיך לברכו תמיד בכל יום, למרות התעלמותו של הנהג ממנו.
פעם אחת כאשר בירך את נהג האוטובוס בבוקר כמנהגו, פנה אליו הנהג ואמר לו בתקיפות: 'שמע נא, אינני חבר שלך, אני מבקש ממך שתפסיק לומר לי 'בוקר טוב'…" אך האברך הלז לא נבהל וגם למחרת בירך אותו כדרכו, גם כאשר הלה כעס וצעק עליו: "דע לך שאני מתכוון לכך ברצינות! אם לא תפסיק לברכני, תקבל מכות!…"
אולם האברך, שהבין מסתמא כי תחת מעטה הכעס מסתתר רצון עז להכרה ולתשומת לב, התעלם כליל מכל האיומים והמשיך לברכו בחמימות כמנהגו מדי יום ביומו בעוד נהג האוטובוס מתעלם ממנו במכוון וחורק את שיניו ברוגזה מעושה.
היה זה יום אחד בשעה שישב האברך מיודענו בהיכל הכולל, כשהבחין פתאום בנהג האוטובוס העומד מחוץ לבית המדרש ומתבונן בו מבעד לחלון. הוא נבהל מאוד וחשב לעצמו בחרדה כי מן הסתם עתה הגיע עת הפירעון וככל הנראה הגיע הנהג הגברתן לקיים את הבטחותיו ולהטעימו מנחת זרועו על ברכותיו ואיחוליו בכל בוקר, אולם כעבור שעה קלה סר הלה מן החלון והסתלק משם.
למחרת, חזר על עצמו המחזה מאתמול עת שוב הגיע הנהג להשקיף מבעד לחלון. כעבור זמן מה הגיע אחד מן הלומדים אל האברך ואמר לו שמאן דהוא מחכה לו בחוץ. בלב חרד יצא האברך החוצה כשהוא מחשב את צעדיו לקראת הבאות, אך למרבית הפלא רץ לקראתו נהג האוטובוס בשמחה וחיבקו באהבה רבה.
"דע לך אברך יקר", אמר לו נהג האוטובוס, "ניצחת אותי!"… וסיפר לו, כי מאז שהתחיל לנסוע עמו ולברכו, התחילו לעלות בקרבו הרהורי תשובה. הוא ראה איך החרדים מתנהגים בנימוס ובכבוד לכל אחד, לעומת השאר שכל אחד עסוק בענייניו ואינו פנוי להסתכל על השני, והדבר עשה עליו רושם כביר. הוא התחיל לחשוב שגם הוא רוצה להיות כמוהו ולחזור בתשובה, אך היצר הרע לא הניח אותו ומשך אותו בכח לצד השני.
"מלחמה כבדה התחוללה בקרבי", שיתף נהג האוטובוס את אברך הכולל ההמום. "הרגשתי שאני נקרע בין שני הצדדים, רציתי להפסיק את ייסורי הנפש הללו ולכן הזהרתיך שתפסיק לברכני, כך חשבתי שאוכל להסיח את דעתי מכל העניין ולהמשיך בחיי, אך אתה התעקשת ולא הנחת לי, ולכן גברה בליבי ההחלטה לחזור בתשובה, אך היצר המשיך עדיין להסית אותי ולטעון שמי יאמר שכל החרדים מתנהגים כמוך, שמא אתה יוצא מן הכלל.
"לפיכך באתי אליך אל הכולל להסתכל כיצד מתנהגים שאר האנשים הנראים כמוך, והנה פגשתי אנשים עם מידות טובות, שאוהבים זה את זה ועוזרים ומסייעים זה לזה, עתה כבר לא נשאר לי שום ספק ובאתי לבשרך שניצחתני, ובזכותך אני עומד לחזור בתשובה ולהפוך את אורחותיי לשומר תורה ומצוות במלואן".
כוחה של הארת פנים!
(הרב יוסף מאיר האס – המבשר תורני)