כשהגיע תורו לדבר היה חלש מאוד עד שלא יכול היה לומר יותר משלוש מילים

'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' (יח – ה)

הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, אחד מגדולי עמודי התורה בדורנו, במקביל למסירות נפשו בתורה ועבודה, שהן מן המפורסמות – העפיל בדרגות מיוחדות בשמירת לשונו ללמדנו כי "ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים" הולכים בד בבד, אין זה בלא זה!!

מעולם לא נשמעה ממנו מילה רעה על מישהו, אך לפי הנהגתו בדירוג ובקידום דמויות בישיבה ניתן היה לנסות להבין מאיזה עניינים נלהב יותר או פחות, אולם מעולם לא דיבר מילה של גנות וביקורת, הן על אנשים ומוסדות, הן בענייניה הפנימיים של הישיבה, והן בענייני כלל ישראל.

סערות ציבוריות בעולם התורה והישיבות עלו וירדו, לפעמים באו אנשים והשמיעו דיבורים שונים והוא שומע ולא מגיב ולו במילה אחת! (עדות משמשו הרב מנחם זריצקי).

הוא ברח כמטחווי קשת מכל נושא אשר היה כרוך במחלוקת או בפגיעה בכבודו של אחד מגדולי ישראל, כך שאף אדם עלי אדמות לא ידע את דעתו ואפילו בסוגיות בוערות מאוד. [הפוך מאלו שדעתם אינה מעניינת איש, וטורחים להשמיעה בכל עת ולשוב ולשנותה בלא לאות.]

בתקופת הבחינות לישיבה היה רבנו יושב עם אנשי צוות הישיבה בזמן שבחנו את הנבחנים, והיה מתרשם מכל בחור האם הוא מתאים לישיבה. לפניו היה מונח פתק בו היה מציין לעצמו את התרשמותו מהבחור, מצדדים שונים באישיותו. את רשמיו לטוב ולמוטב היה מביע בצורה שאף אחד בלעדיו לא יוכל להבין. אף שלכאורה היו צדדי היתר הלכתיים בגלל התועלת שבעניין, מה עוד שבחורים אלו הגיעו על דעת שיבדקו את מידת התאמתם לישיבה.

פעם הוזמן רבי נתן צבי זצ"ל לכינוס חיזוק בענייני איסור לשון הרע. כשהגיע תורו לדבר היה חלש מאוד עד שלא יכול היה לומר יותר משלוש מילים, ואמר בהטעמה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). – במשפט קצר זה אמר בעצם הכול, יותר מכך לא היה באפשרותו לומר, כל יודעיו ומכיריו ידעו שזהו הדגל שהניף מאז ומעולם, וממילא איך שייך בכלל לדבר על הזולת ('בכל נפשך', עמ' 365).

'הפה קודש קדשים' להג"ר יצחק שווארץ