סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
יש לנו נכד שהיה גר בטבריה וגדל אצלנו בבית יחד עם רעייתי ע"ה. באחת הפעמים בעת שהיה בדרכו אלינו באוטובוס, אירע אירוע בטחוני חמור באוטובוס והנכד הצליח להימלט ב"ה. אך את התפילין לצערנו הוא השאיר באוטובוס, ולא ידענו מה נעשה.
היה זה ביום חמישי. ביום שישי באתי לגיסי רשכבה"ג מרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ואמרתי לו שיש לי עוגמת נפש – אין לי תפילין עבור הנכד! והוא לא רוצה סתם תפילין, אלא כמו שקנו לו – המהודרות ביותר.
השתוממתי ממה שרבי חיים עשה: הוא ניגש למקום מסוים, והוציא משם את התפילין של אביו מרנא הסטייפלער זצוק"ל, ואמר לי 'זה יהיה בשביל הנכד שלך…'. הנכד היה אז בגיל 14 לערך, ואמרתי לגיסי: 'רב'ה אני מפחד לנגוע בהם'. אך גיסי גער בי שאקח את זה עד שיקנו לו תפילין חדשות. אמרתי לו: 'רב'ה, איך אתה עושה דבר כזה?! זה תפילין של הסטייפלער, זה שווה מיליונים! אנשים מוכנים לשלם על זה הון עתק, איך אתה נותן לי את זה?!'
אמר לי גיסי מרן זצ"ל: 'אני מכיר את התורה הקדושה, בתורה הקדושה כתוב שצדקה עושים במבחר הנכסים, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' איסורי מזבח הי"א) 'יביא קורבנו מן היפה והמשובח ביותר שבאותו המין… הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו' וכו'.
המשיך רבי חיים: 'וממילא גם כאן זה צדקה כיון שאין לו תפילין, לכן עושים במבחר הנכסים. ה'מבחר' שלי זה התפילין האלו. אין לי מבחר יותר גדול מזה, ואני עושה מה שהקב"ה ציווה'. נכדי הנ"ל היה שמאלי, וגיסי מרן זצ"ל הלך בעצמו וסידר לו את התפילין שיתאימו לו.
אני לכשעצמי חשבתי – האם הייתי מסוגל לעשות דבר כזה? אם היה לי תפילין של הרב אלישיב, או של בעל ה"לשם" – הייתי מוסר את זה לילד בין ארבע עשרה?! ודאי שלא. אבל אצל רבי חיים יש דבר אחד: התורה בלבד! התורה הקדושה בלבד! ואם ברמב"ם כתוב שצדקה נותנים מה-'מובחר' אז הוא יתן מה-'מובחר' שלו…
כל יום שעבר, התפללתי להקב"ה תפילה מיוחדת במינה שחס ושלום לא יקרה שום דבר עם התפילין. אבל גיסי זצ"ל לא הבין – אני הרי עושה מה שהקב"ה ציווה עלי… מה אתה רוצה?! וכך במשך שנה שלמה, הניח נכדי את התפילין הקדושות הללו, והוא פרח וצמח, ואני תולה את זה בתפילין הקדושות שהניח במשך שנה שלימה.
(מתוך 'רפידתו זהב' , ע"פ 'דברי חמד')