מעשה שבא לכפר אתא עסקן מפלגה דתי שביקש לנאום בבית הכנסת המקומי ביום השבת. ראה הגאון רבי בנימין מנדלזון גאב״ד קוממיות זצ״ל, שאותו נואם הסתפר לכבוד שבת. הימים היו ימי ספירת העומר, מיד ניגש אליו והודיעו, שלא יניח לו לדרוש ברבים, מאחר שעובר על דין מפורש בשו״ע, התעוררו אנשים אחדים מתוך הקהל ותבעו מהרב עלבונו של אותו עסקן, קמה שערוריה, אך הנואם – לא נאם.
לימים סיפר הגר״ב את המאורע באזני מרן החזון איש, ששיבח את מעשהו, בתוספת סיפור מהגר״י מקובנא זצ״ל, שהוזמן פעם לסדר חופה וקידושין בבית של אחד משועי העיר, אולם הלה דרש לערוך את החופה בתוך הדירה ולא תחת כיפת השמים כנהוג. משך רבי יצחק אלחנן בכתפיו וסרב לו: ״אני מיודד עם הרב מקרקא (הרמ״א) באופן יוצא מן הכלל״, אמר, ״ואיני מוצא שום סיבה מדוע עלי להסתכסך עמו [בהתכוונו לדברי הרמ״א באבן העזר סי' ס"ב: י״א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים].
***
סיפר כ״ק מרן אדמו״ר מטאהש זצ״ל: הגבאי של זקיני הק' היה איש תמים, ובשעה שזקיני היה מכין את נרות חנוכה, היה שואל את הגבאי כמה נרות מדליקים היום?, השיב הגבאי, אתמול הדליקו כך וכך, חזר אא״ז ואמר לו עוד פעם: אבל, כמה מדליקים היום? ניסה הגבאי להשיב מחר ידליקו כך וכך, ולא רצה בשום אופן להשיב מהו המספר שבאותו היום, וכן חזר הדבר בכל לילות החנוכה, כי מרוב תמימותו טעה והשווה את הענין לספירת העומר שנפסק בשו״ע (או״ח סי׳ תפ״ט סעיף ד) שלא לומר מספר היום קודם הברכה, מפני שאח״כ לא יוכל לברך על הספירה ועל כן יאמר אתמול ספרו כך וכך.
סיים מרן אדמו״ר מטאהש: ״הנוכחים לא הבינו את כוונת זקיה״ק בזה ששואל אותו, שהרי הכירו אותו לסתם בטלן, אלא כוונתו היתה, כי הכיר בו שאינו משיב בסתמא אלא מחמת יראה, ורצה בזה לעורר זכות למעלה בשמים להורות עד כמה יהודי מתיירא שלא לומר דבר נגד רצון השי״ת״.
(עבודת עבודה, עמ׳ פב)
***
מספרים שפעם אחת נפגשו הגאונים הגאון מראגאטשאוו זצ״ל והאדמו״ור מראדזמין זצ״ל, והתנצל הגאון מראגאטשאוו שבזמנינו ליכא מי שראוי לקרותו גברא רבה, והשיב הרבי מראדזמין, הנה הש״ס במכות הביא מעלת התלמיד חכם יותר מספר תורה מכך שרבנן הפחיתו מארבעים מלקות לשלושים ותשע ממלקות, והקשה הלא כיוצא בזה מצינו רבות כגון ספירת העומר שכתוב 'תספרו חמשים יום' ובאו רבנן ואמרו שאין סופרים אלא רק מ״ט יום, והיה יכול להביא ראיה מספירת העומר.
והשיב הרבי מראדזמין שלפחות ולהוריד ספירה אחת ממנין הספירה אין זו רבותא כ”כ להיקרא בעבור זה גברא רבה, אמנם לפחות ולנכות הכאה אחת מעל יהודי זה ראוי להיקרא גברא רבה, וממילא מי שעוזר לחבירו נקרא גברא רבה.
ושמעתי סמוכין לדבריו, מהא דילפינן בסוכה מ"ח ע"א מקרא 'והיית אך שמח' לרבות יו״ט אחרון של חג שמחויב בו בשמחה, והרי לשון 'אך' מיעוט הוא, אלא החכמים לא רצו למעט משמחה.
(בדידי הוה עובדא)