יהודי אחד נכנס לאדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל, והשיח בפניו: "יש לי חנות גדולה, אשר ממנה פרנסתי. כעת עומד אדם אחד לפתוח חנות כשלי, בדיוק מול חנותי. עומד אני לאבד את מקור פרנסתי, ומה אעשה?"
בתשובה סיפר לו ה"בית אברהם" את המעשה הבא:
לרבי דוד זאלצער שזכה לימים להיות חמיו של ה"יסוד ושורש העבודה", היה בית מסחר למלח. יום אחד פתח אדם אחר בית מסחר למלח, בסמיכות אליו. לא היו באזור די לקוחות לשני בתי מסחר כאלו. נסע רבי דוד אל האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ' זצ"ל והשיח בפניו את דאגתו. ומה היתה דאגתו של אותו צדיק? "היות ומישהו פתח חנות מולי" – כך אמר- "ויש לי צער מזה, סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה – למה לי חיים?!"…
התיישב רבי מרדכי זצ"ל ודיבר עמו דברי חיזוק באמונה, וחזר לביתו לשלום. לאחר זמן מה שוב חזר ללכוביץ' ותינה את דאגתו לפני הרבי: "בתחילת הרחוב פתח אדם חנות נעלים, וכשנכנסים לחנותו אני שמח שיש לו פרנסה, אבל כשנכנסים לחנות מולי, אינני שמח כמו שאני שמח על הצלחת בעל חנות הנעלים, וזה סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה – למה לי חיים?!"…
כאן השתתק ה"בית אברהם".
"נו", שאל היהודי, "ואיך נגמר הסיפור? איזה מופת התרחש עמו?"
"כאן זה נגמר", השיב ה"בית אברהם", והמופת הגדול ביותר הוא לזכות להגיע לדאגות של 'אם אין לי אמונה – למה לי חיים'?… גם לזכות לחתן כמו ה"יסוד העבודה" אין זה דבר של מה בכך, כלל וכלל. עלינו לזכור בכל עת כי "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", ואין שום מקום לדאגה, שהרי הכל מאת ה' יתברך.
(גליון זה השער לה' מתוך 'הנני בידך')