הרב בנימין בירנצוויג
"כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (יא – מה )
'תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כמו מצרים וכנענים דיים'.
מדברי חז"ל אלו למד מרן רבי לייב חסמן בספרו 'אור יהל', סגולה עצומה להינצל מכל דבר רע. בדבריו עושה רבי לייב 'קל וחומר', אם זה שיהודי מונע את עצמו מאכילת שרצים, שזה דבר קל מאוד, כי הרי ישראל קדושים הם ואכילת השרצים היא דבר מאוס מאוד אצל כל יהודי, ולא מדובר במאמץ גדול להתגבר כדי לא לאכול שרץ, ובכל זאת די להם בזכות זו כדי להיות נגאלים מעול השעבוד הנורא שהיו נתונים בו במצרים – על אחת כמה וכמה אלו הנמנעים מאכילה אסורה של דברים שכן מפתים ונפשו של אדם מתאווה להם, בוודאי שמגיע להם על כך שכר כפול ומכופל שהקב"ה ישלח להם גאולה וישועה בכל מה שהם צריכים לו.
הוסיף רבי לייב חסמן נדבך נוסף על אותו 'קל וחומר', וכתב שיש לו גם 'קל וחומר בן בנו של קל וחומר' – מה קורה כשיהודי מונע את עצמו מלאכול בשר תאווה שמותר באכילה, הבשר כשר בכשרות הכי מהודרת ואין בו שום סרך איסור, אבל יהודי מתגבר על התאווה ולא אוכל אותו, כשהכוונה שלו היא לקדש את עצמו במותר לו, כמה יהיה השכר שלו גדול מן השמים???
ומסיים רבי לייב בקביעה נחרצת: "ובזה ראינו עצה נאמנה, שאם אדם נמצא חס ושלום בצרה, ידור נדר להפליא להימנע מלהשביע תאוות נפשו בדבר המותר לו, והרי מובטח לו זכות גדול להיוושע ולהיגאל מכל צער ויגון".
ועוד הוא מוסיף שזה מה שאמרו חז"ל שכל הבולם פיו בשעת מריבה, הרי הוא כתולה ארץ על בלימה, והעולם תלוי בו. כלומר, גם אם העולם כולו היה ראוי להיחרב בגלל מעשי בני אדם, ובא יהודי אחד ובלם את פיו בשעת מריבה, הוא "העמיד העולם בזכות מעשהו זה, שבירת רצון אחד, ששכרה הגדול עד מאד", כלשונו הטהור של רבי לייב זצ"ל.
זה לא הרמב"ם של כלל ישראל!
ר' שבתי פרנקל ז"ל היה יהודי תלמיד חכם עצום, אשר מסר נפשו על מנת לאסוף את כתבי ופסקי הרמב"ם מכל העולם, אותם הוא ערך וסידר על הכתב. וזכה לסיעתא דשמיא עצומה שספרו נהפך לנכס צאן ברזל בכל בית יהודי בעולם, זה הרמב"ם עליו מקדשים כל ישראל את לימוד תורתם.
את כל חייו הוא מסר למען מטרה נשגבה זו, מפני שידע שכל כתב יד חדש יכול לחולל מהפך בכל עולם התלמוד וההלכה. בעקבות כך הוא פתח מכון מיוחד אשר היה קרוי על שמו – "מכון שבתי פרנקל". ונביא מעשה נפלא שאולי הוא סיבת שכרו הגדול במה שזכה.
לאחר פטירתו, בזמן ה"שבעה" סיפר סגן מנהל המכון, אשר היה יד ימינו לאורך שנים מעשה מדהים ומופלא, אשר כמעט אין בנמצא כמוהו בימינו, וכך היו דבריו:
"באחד הימים, נודע לרבי שבתי על מציאה מיוחדת ונדירה של הרמב"ם. לא היה מדובר בכתב יד פעוט ובודד, אלא בקונטרס עתיק ביותר, נדיר ומיוחד שכתב הרמב"ם, המלא באוצרות גלומים אשר היה יכול לחולל מהפכה בכל עולם התלמוד. אך ישנה בעיה אחת, הקונטרס העתיק בן מאות השנים נמצא במוזיאון מיוחד במצרים, אשר אין לאף אחד רשות להתקרב אליו או לגעת בו.
כאשר שמע זאת רבי שבתי מיד שם זאת לנגד עיניו כמטרה עילאית מיוחדת להצליח לשים ידו על הקונטרס בכל מחיר. הוא פנה למוזיאון במצרים וביקש לרכוש את הקונטרס הנדיר, אך בעלי המוזיאון סירבו בכל תוקף. "הוא אינו עומד למכירה. מדובר בנכס מצרי עתיק" טענו האוצרים המצרים. אך רבי שבתי לא אמר נואש, הוא החליט כי הוא יעשה הכל על מנת לגאול את כתב היד הנדיר מידי המצרים ויהי מה.
במשך שנים ארוכות הוא ניסה לדבר עם אנשי מפתח רבים במצרים, כאלו שהיו בעלי השפעה ויכולת לעזור בפרויקט חייו שלקח לו כמשימה, ואף הזרים כספים רבים לצורך כך, אך לא עלה הדבר בידו. באחד הימים, כאשר ראה בעל המוזיאון כי הביקוש אחר אותו קונטרס עתיק של הרמב"ם, רבם של היהודים, כה מבוקש, הוא החליט לשחרר קצת את היד מההדק והודיע כי הוא מסכים למכור את אותו כתב יד נדיר, אך עלותו של הכתב הגיע לסכום אגדי ומופקע, אשר לא היה בנמצא גם אצל עשירים וגבירים עצומים.
כאשר שמע זאת רבי שבתי מיד קפץ על המציאה. הוא הפך את העולם וגייס סכום עתק, כמוהו לא הוציא מעולם בעבור כתב יד של הרמב"ם. לאחר עמל וטורח מרובה הוא הצליח לגייס את כל הכסף וניגש לבעל המוזיאון על מנת לפדות מידיו את הכתב.
בשעה טובה ומוצלחת, לאחר שנים של שכנועים והוצאת הון עתק – החיבור הנדיר בעולם של הרמב"ם בכבודו ובעצמו הגיע לידיו של רבי שבתי. הספר היה כה ישן, בן מאות שנים, הדפים שלו היו כה חלשים והכתב היה עדין ביותר, ועל כן היה צורך לנהוג בו כל משנה זהירות על מנת שלא ייפגם ואף כספת מיוחדת הוכנה עבוד אותו כתב עתיק. היה זה יום מיוחד וחגיגי, כמוהו המכון לא ידע שמחה מזה שנים רבות.
בדרך כלל, כאשר הגיע כתב יד עתיק ונדיר של הרמב"ם למכון, תחילה היו מצלמים את כל הדפים שבו, על מנת שיהיה עותק של הספר. והנה הפעם כאשר הגיע רבי שבתי פרנקל למכון, כשבידו עטוף ושמור בהגנה מיוחדת הקונטרס הנדיר הוא מיד נכנס עימו לחדר שמור במכון, אליו נכנסים רק אנשים בודדים ומורשי כניסה. רבי שבתי קרא לסגן מנהל המכון שיהיה שותף עימו בהתרגשות העצומה בקריאת הקונטרס בפעם הראשונה. מי לא רצה להיות נוכח באותו המעמד? – בדיקת הקונטרס אשר על השגתו עמלו שנים והוציאו הון עתק.
הסגן נכנס אל החדר המיועד בהתרגשות, כשבידו הוא אוחז ספל קפה גדול אותו הכין לצורך הזמן בו יבלה בחדר עם רבי שבתי. רבי שבתי הניח את הספר בהתרגשות וברעדה על השולחן ונגע בעדינות בספר העדין בעל כתב היד היפה שכבר היה חלש וזקן בימים. הוא הרגיש בליבו סיפוק עצום וחשב שהנה הוא מצא פה נכס צאן ברזל אמיתי לעם ישראל כולו.
והנה, בעוד רבי שבתי וסגנו עומדים בהתרגשות ליד הספר, ידו של הסגן אשר אחזה בספל הקפה, בטעות מוחלטת, תוך כדי שהיה מרוכז בקריאת הקונטרס, נשפכה כליל הישר אל תוך הקונטרס הנדיר וצבעה אותו בצבע שחור עז. הקונטרס הנדיר ספג מכה קשה, הכתב העדין נמחק כמעט כליל והדפים הרכים נדבקו זה לזה והושחתו לחלוטין.
נעצור לרגע את הסיפור ונשאל, מה היינו אנחנו כנראה עושים במצב שכזה? יש להניח שהתסכול, האכזבה והכעס היו שולטים ברובנו בערבוביה ומוצאים את דרכם מיד לפורקן בדמות צעקות וחיפוש אשם מיידי להטיל עליו את כל הרגשות שמבעבעים בנו… בסך הכל אנחנו הרי 'בני אדם', אנושיים, וזה אולי למעלה מכוחותינו לסבול מחדל שכזה לאחר שנים רבות כל כך של השקעה בזמן ובממון…
ומה עשה רבי שבתי?….
באותו רגע שהקפה נשפך הזדעזע סגן המנהל ולא ידע את נפשו. הוא רצה להיבלע באדמה ולא ידע מה לעשות עם עצמו, לעומתו רבי שבתי היה המום לרגע, הוא עמד לשניה קלה ואז יצא מהחדר. לאחר כמה רגעים הוא חזר אל החדר כשבידו ספל קפה חדש שהכין, ופנה אל סגנו בחיוך: "כנראה שמשמים לא רצו שהרמב"ם הזה יגיע לעם ישראל, אינך אשם כלל וכלל, קח ושתה את הקפה…".
למה ברא הקב"ה יצר הרע חזק כל כך?
יסוד וסגולה גדולה זו, מצאתי גם שכתב הגר"ש פינקוס זצ"ל בספרו, לתרץ קושית הגר"י בלאזר בספרו ככבי אור, על מאמר חז"ל (סוכה נב, א) 'יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו', מדוע אכן העמיד הקב"ה את הענין בצורה זו שבלי עזרתו אי אפשר להתגבר על היצר הרע? וביאר שענין זה לטובת האדם, שאם בעצמו היה מתגבר הרי זה מעשה אדם גרידא, וגם השכר עליו היה מוגבל כמו שמעשה האדם מוגבל, אבל כיון שההתגברות מגיעה רק מכח עליון, יש בזה מעשה שמים, וגם השכר לא מוגבל כמעשה שמים.
ואנחנו אף נוסיף כי גם אם יתגבר אדם על עצמו פעם אחת כנגד רצונו, בתאוות האכילה או בכל תאוה אחרת הבוערת בו, הרי ודאי שמן השמים שכרו גדול עד מאד, וכפי המבואר בספרים הקדושים שמי שהזדמן לו איזה מכשול של ראיה אסורה וכדו' בלכתו ברחוב, ומתגבר עליו, הרי יכול לבקש באותו רגע מה שירצה ומן השמים ישלמו לו בכפל כפליים.