למה אחד שמח בחומרות הפסח והשני סולד מהן, איפה טמון הסוד???

נקודה למחשבה // יוחנן וסרמן

חג הפסח זה עתה חלף עבר, והותיר אחריו רושם בל ימחה בליבותיהם של ישראל קדושים אשר קיימו אותו בשמחה רבה.

במהלך ימי החג נקלעה לידי חידה מעניינת.

ישבתי עם שני חברים שסיפרו על מנהגי החג במשפחותיהם. האחד סיפר בעיניים נוצצות על החומרות הנהוגות במשפחתו, על המאמץ הרב שהוא משקיע כדי לקלף לבד כמויות עצומות של שקדים ואגוזים כדי שזוגתו תוכל לטחון אותם לצורכי הכנת עוגות וכדו', את העובדה שבתבשילי הפסח לא משתמשים בביתו בתבלינים קנויים, אלא רק בפלפלים שנטחנו באופן עצמאי וביין יבש ומתוק, לפי הטעם…

"מוצרי חלב הם בל יראה ובל ימצא", הכריז בלהט, "ואף שבימות השנה אני מעשן לצערי, בפסח אני לא נוגע בסיגריה!".

לעומתו, השותף האחר לשיחה תיאר מצב שונה לחלוטין. "כן, אני מכיר את זה", הוא אומר, "אצל ההורים שלי נוהגים ככה. אוי, זה נורא! אסור אסור אסור. לא אוכלים עגבניות ולא אוכלים גזר, לא אוכלים דגים ולא אוכלים חלבי, לא אוכלים שום דבר קנוי, ולא אוכלים שום דבר שלא היה קיים עד לפני 50 שנה… כל החג שוטפים כלים כי לא משתמשים בחד פעמי, ולא משתמשים בקמח תפוחי אדמה… זה נורא! אצלי בבית, לא נשאר זכר מכל החומרות האלו, כל מה שיש לו הכשר טוב – נכנס הביתה. אצלנו צמים ביום כיפור ובתעניות ציבור, בפסח, ובכלל בכל חודש ניסן אסור לצום".

תהיתי ביני ובין עצמי, ולאחר מכן שיתפתי גם אותם בתהייה שלי. למה באמת? למה חבר א' ירש בשמחה את מנהגם של הוריו והנהיג גם בביתו אווירה דומה בפסח, ואילו חבר ב', רואה במנהגים הללו 'סיוט', והחליט להשיל מעל עצמו את כל המחויבות להנהגות הללו? איפה טמון הסוד???

האמת שלא הופתעתי לגלות את התוצאה. מתברר שבבית משפחתו של החבר הראשון, נהגו את המנהגים הללו בשמחה, האווירה היתה חגיגית. "אבא שלי לא קרא לזה חומרות", הוא מספר, "הוא קרא לזה הידורים! הוא היה אומר כל הזמן שכל היהודים נזהרים ממשהו חמץ בפסח, כולם אהובים וכולם ברורים, אבל אנחנו – אנחנו מהדרים! מותר לאכול חלבי, אין בזה שום פסול, אבל אנחנו שמחים להדר ולהימנע מאכילת מה שלא הוכן בבית שלנו! אין שום בעיה עם שימוש בחד פעמי, אבל אנחנו מהדרים ולא משתמשים!".

לעומת זאת בבית המקביל, האווירה היתה הרבה פחות מלהבת. האמא שידרה חרדה גדולה כשהתקרב פסח בגלל העבודה הרבה הכרוכה בחג, האבא היה מרבה לגעור בילדים שהפרו את הכללים הנוקשים, והילדים קיבלו חינוך כל כך 'מוצלח' בעניין, עד שאף אחד מהם לא החזיק בחומרות שנהגו הוריהם.

אמרתי לעצמי, הרי במקרה של פסח, לא מדובר באסון גדול. בביתו של החבר לא מקפידים כל כל החומרות וההידורים? ניחא! הוא עדיין שומר על סף כשרות גבוה מאוד ובאמת לא נכשל בשום צל צלו של איסור חמץ בפסח.

אבל מה יקרה למי שמחנך את ילדיו בצורה הזאת לקיום מצוות התורה? מה יקרה למי שיגרום לילדיו לסלידה מהמצוות עצמן חלילה וחס.

ומכאן נלמד כמה גדול הוא העול המוטל על כתפינו כהורים ומחנכים, לוודא שלצד כל המידע השוב שאנחנו מעבירים לילדים שלנו על התורה והמצוות, אנחנו גם דואגים לוודא שאנחנו משדרים אווירה של שמחה והתלהבות בקיום המצוות הללו.