הרב אליהו שור
"ארנבת, ארנבת הקוטב, הארנבת האפריקנית. האם הינך מכיר את כל השמות האלו?"
– "האמת, שלא!"
"אני לעומתך מכיר את כל השמות האלו היטב, ולא רק את השמות אני מכיר, כי אם גם את פרטיהם ופרטי פרטיהם עד לאחת, שכן מהזיאולוגים הוותיקים בארץ אני, קריירה מרשימה פיתחתי בתחום זה של חקר החיות באויר, בים וביבשה. כשיש לי אלפי תלמידים שממשיכים את דרכי!" התגאה האיש.
– "היי, למה אתה אוכל מנה זו, זו הרי מנה לא כשרה?!" הזדעזע השכן עמוקות…
אביא לך הוכחה נחרצת לכך
היה זה כשהוצרך המגיד הירושלמי הגאון רבי שבתי יודלביץ זצ"ל – מי שדרשותיו נשמעות ונקראות עד היום ע"י רבבות אלפים מישראל – לטוס לארה"ב בנסיבות מיוחדות.
בטיסה ערך היכרות עם היושב לצידו, ובמהרה התגלה לו שעל אף מראהו הגויי, הרי שבאמת אין הדבר כן, אלא יהודי בן יהודי הוא מבטן ומלידה, ואך סערת הימים סחפתו למחוזות רחוקים, ולעשיית מעשים שלא ייעשו, עד שפרק מעליו עול מלכות שמים לגמרי.
משהתעניין ר' שבתי לעיסוקו, החל האיש לגולל בפניו את מעמדו ורום מעלתו בתור זיאולוג (- חוקר חיות) ותיק, שנחשב בעולם כולו כאחד מהמומחים הטובים ביותר בתחום חקר החי ביבשה, בים ובאויר, כה וכה הפליג בדיבוריו על עצמו.
בתוך כך הגיעה שעת הארוחה, והדיילים חילקו מנות בין הנוסעים, המנות לא היו כשרות, ובשכך המתין ר' שבתי עד שהדיילים יסיימו לחלק את המנות הרגילות, ואזי פנה לאחד הדיילים בבקשו שיואיל בטובו להביא לו מנת מהדרין, באשר יהודי שומר תורה ומצוות הוא ומקפיד על כשרות קלה כבחמורה.
לעומת זאת, השכן הזיאולוג לא נרתע והושיט את ידו לקבל מנה רגילה, כשמיד פתחה לאכלה בתיאבון.
ר' שבתי הזדעזע: "כיצד יהודי יכול לאכול מנה שאינו כשרה?"
האיש הסתכל על ר' שבתי, אחר פלט: "מה אעשה, ואני מרגיש כל כך רחוק מהתורה?"
התבונן בו ר' שבתי: "הרי משה רבינו כתבו מפי הקב"ה שציווהו לכתוב את חוקי התורה האלו ולדורות!"
התאונן האיש: "מנא לך הא, מנין שכל התורה נאמרה מפי הגבורה דייקא?"
"אביא לך הוכחה נחרצת לכך!" ענהו ר' שבתי בבטחה. "ולא דרוש לי הרבה זמן להוכיח לך זאת, באשר יכולני להוכיח לך זאת בכמה דקות בודדות, ולא רק זאת, אלא שאוכיח לך מהתחום שבו אתה מתעניין, חקר החיות בתבל!"
"אולם אם אכן אצליח להוכיח לך שד' הוא נותן התורה, מה תעשה?" שאל ר' שבתי את האיש.
– "אחזור בתשובה לאלתר!" ענהו בנחרצות.
"הפעל את הטיימר", ביקש ר' שבתי, "וכוונהו לחמש דקות בדיוק. והיה, אם אצליח להוכיח לך דבר זה, הינך מחויב לקיים את הבטחתך ולחזור בתשובה לאלתר!" התנה ר' שבתי.
– "אכן, מבטיח!" השיב האיש.
אף מפרטת את שמות החיות שיש בהם רק סימן אחד
"כפי הידוע לך", החל ר' שבתי בדבריו, "ישנם חיות שמותר ליהודי לאוכלן, וישנם חיות שאסורות לו לאכילה. כשהתורה נותנת הנחיות ברורות אלו חיות אסורות ואלו מותרות (אותן נקרא השבת – פרשת שמיני), כדי שחיה תהיה מותרת לאכילה, צריך שהיו בה שני סימנים, האחת – שהיא מעלה גרה, השניה – שהיא מפרסת פרסה.
ועתה אמור לי נא, מה יהא דינה של חיה שיש בה רק סימן אחד, היא אכן מעלה גרה אולם אינה מפרסת פרסה, או להיפך?"
– "מסתבר, שמחמירים, והיא אסורה באכילה. שכן אם דרושים שני סימנים להתירה באכילה, צריך שיהיה בה את שני הסימנים בשלימות, וסימן אחד אינו מספיק!" השיב הזיאולוג.
"יפה מאוד. ואכן בתורתנו הקדושה מבואר בדיוק כמו שענית. אולם התורה אינה מסתפקת בכתיבת ההלכה המפורשת בלבד, אלא אף מפרטת את שמות החיות שיש בהם רק סימן אחד, כשבסה"כ יש ארבע חיות כאלו, הגמל, השפן, הארנבת והחזיר. כשהשלושה הראשונים מעלי גירה אולם אינם מפריסים פרסה, ואחרון אמנם מפריס פרסה, אולם אינו מעלה את גירתו.
והדבר פלאי ביותר, שכן לשם מה צריכה היתה תורתנו הקדושה – שכל אות מחושבנת בה עד לאחת – לעמוד ולפרט כמו רוכל העיירה מי הן החיות שיש בהם רק סימן אחד? הרי אילו היתה התורה כותבת את ההלכה הרלוונטית שאומרת שכל חיה שאין לה את שני הסימנים יחדיו אינה כשרה לעלות על שולחן מלכים! היה די לנו בכך, כשלאור הלכה זו היה עלינו לבדוק למעשה בכל חיה וחיה האם יש לה שני סימנים אלה, או שמא אין לה אלא סימן אחד. לשם מה כל האריכות והפירוט של סוגי החיות שיש להם רק סימן אחד?!" תמה ר' שבתי.
– "אכן קושיה חזקה". הסכים האיש.
ויחקרו לעומק את כל בעלי החיים שעל פני מרחבי הישימון
"אוסיף שאלה על שאלתי", המשיך ר' שבתי, "אתה הרי זיאולוג מומחה שאין כמוהו בכל מרחבי המזרח התיכון (…), אמור לי נא מהיכן ידע משה רבינו בכתבו את התורה שרק ארבע חיות אלו, הם ורק הם יש להם רק סימן אחד ותו לא. הרי ישנם בעולם אלפי אלפים סוגי חיות שמפוזרים בכל מרחבי התבל, אם כן מהיכן ידע משה שרק השפן, הגמל, הארנבת והחזיר מצוינים בסימן אחד בלבד, ואין עוד חיות כאלו, וכי הכיר את כל החיות לפרטיהם ולפרטי פרטיהם?
ולא רק זאת, אלא אף כיום לאחר גילוי אמריקה, ולאחר המחקרים הנמרצים שעורכים אתה וחבריך למקצוע, לא מצאנו בכל העולם כולו (!) חיה נוספת שיש לה רק סימן אחד מבין השנים!
הרי אתה במקצועך חי עמוק בתוך העולם הזה, כך שהנך יודע היטב שאין שום חיה נוספת בעולם על פני כל מרחבי היבשה, הים והאוקיינוס שיש לה רק סימן אחד. כיצד ידע משה רבינו במדויק, וכי הצטיין במקצוע הזיאולוגות? או שמא עובד היה בגן החיות העירוני?
ודאי שלא!
אם כן כיצד כתב משה רבינו בתורה הקדושה שיש רק ארבע חיות שעומדים בתקן אחד בלבד ולא בשניהם, וכי לא חשש שבבוא הימים ימציאו את מקצוע הזיאולוגות, ויחקרו לעומק את כל בעלי החיים שעל פני מרחבי הישימון, ויתכן שיגלו שישנה חיה נוספת שמצטיינת רק בסימן אחד?!
אין זאת אלא שמוכרחים לומר שאכן משה רבינו בעצמו לא ידע! ולא היה לו מקודם שום מושג איזו חיה היא מעלת גירה ואיזו לא. אלא שהקב"ה שברא את העולם, ברא גם את כל החיות למיניהם ולסוגיהם, ולכן אמר למשה רבינו: כתוב בבטחה שרק ארבעת חיות אלו מצוידים רק בסימן אחד ולא בשניים, שכן אני שבראתי את העולם יודע במדויק שרק ארבעתם מצוידים בתכונה זו ולא אחד יותר!
ולשם כך טרחה התורה לכתוב את כל הרשימה הזאת, כדי שאם בבוא הימים יבוא אחד ויטען: "מי ערב לי מי כתב את התורה הקדושה?"
אזי תזדקר לפניו פסוק זה ותנופף לו: לפי שיטתך הסבר לי כיצד ידע משה רבינו לכתוב בוודאות רשימה זו? אין זאת אלא שהקב"ה, הוא, ורק הוא נותן לנו את התורה והוא זה שאמר למשה רבינו מה לכתוב וכיצד, והוא זה שנתן לנו את התורה הק' בהר סיני ע"י משה רבינו כדי לשומרה ולקיימה!"