הגה"צ רבי משה ניישלאס זצ"ל דיין ומו"ץ דק"ק סקווירא יצ"ו, פתח תיכף עם תום מלחמת העולם השניה ישיבה קדושה עבור הבחורים העקורים שניצלו אחד מעיר ושניים ממשפחה הישיבה פעלה תקופה קצרה בהונגריה. אך כשהגיעו הקומוניסטים אל תוככי הונגריה והיא סופחה אל 'ברית המועצות' של אותם זמנים קשים, הבין ר' משה שעד מהרה יגיעו הרשעים לסגור את הישיבה הקדושה על דלתיים ובריח, ומן הראוי לעזוב את אדמת הונגריה ויפה שעה אחת קודם.
הם ביררו רבות בענין, עד שנפל הפור על 'ארצות הברית' של אמריקה הגדולה, שם החלו לפרוח חיים יהודים ללא חשש ומורך. ואכן הוחלט להעביר את כל הישיבה עם כל הבחורים היתומים והעזובים אל חוף מבטחים שבאמריקה, כרטיסי הפלגה נרכשו עבור כל בחורי הישיבה, והם היו אמורים להפליג באוניית מסע ולהגיע בתוך שבועות מספר לארצות הברית.
אולם הרב והרבנית עצמם נצרכו להקדים את נסיעתם, כדי להסדיר מראש את כל העניינים הנצרכים עבור הישיבה ותלמידיה. ולפיכך החליטו לטוס באווירון מהונגריה לאמריקה, הגם שבאותם זמנים היה מקובל יותר להפליג באוניות ועדיין לא הורגלו לטוס באווירונים למדינת הים, וגם הטיסה היתה יקרה יותר, אך לצורך הכנת הישיבה נאלצו לטוס מהרה כדי שכשיגיעו הבחורים המסכנים ימצאו מקום מנוח לכף רגלם.
בהגיע העת עלו הרב והרבנית אל האווירון, התיישבו על מקומותיהם, ובהינתן האות חגרו את חגורות הביטחון, והמטוס החל לנוע, מתחילה היו גלגליו על הארץ מגבירים את קצב מהירותם על המסלול, ועד מהרה הורם החרטום אל על, התנתק מן האדמה, וההמראה חלפה לה בשלום.
אך לאחר זמן מועט החלו פתאום להישמע קולות שונים ממנוע המטוס, התברר שהיה זה אווירון ישן, ולא מן הטובים ביותר… ולאחר כמחצית השעה התחיל המטוס לקרטע ולהתנדנד, הטייס התקשה 'לייצב' את המטוס, וכראותו שעומדים הם בפני סכנה מיידית נאלץ לנחות 'נחיתת חירום' לאלתר. שדה התעופה הקרוב ביותר אליהם באותה שעה היה במדינת איסלנד, שם נחת המטוס ברגע האחרון לפני שנדם.
הנוסעים כולם התפזרו במלונות הסמוכים לנמל התעופה, ונאמר להם שבתוך כמה ימים תתוקן התקלה שבמטוס, והם יוכלו לחזור להמשיך טיסתם ניו יורקה.
ואכן לאחר יומיים קיבלו הודעה רשמית מטעם חברת הטיסות שהתקלה תוקנה, ולמחרת עם שחר ייצא האווירון המתוקן להמשיך דרכו. אך להוותם היה זה בעיצומו של יום השבת קודש, הנוסעים הגויים לא התחשבו כמובן עם קדושת השבת, ובעצם יום השבת בשעת בוקר מוקדמת אמור היה המטוס של הרב ניישלאס עם הרבנית לצאת לדרך מאיסלנד.
לאחר עיון מעמיק פסק הרב שאין להם שום היתר הלכתי לעלות את המטוס בשבת קודש, והם הודיעו לקברניט וצוותו שהם בשבת לא טסים ויהי מה, ומעדיפים להישאר באיסלנד עד שתימצא דרך חלופית עבורם.
באותה טיסה היו גם שתי בנות נערות יהודיות, גם הן ניצולות שואה, אשר במהלך הטיסה התקרבו מעט אל הרבנית הצדקנית, ולשאלתם פסק הרב שגם הן אסורות לטוס בשבת.
ובכן, מה נעשה? – שאלו הבנות בדאגה, אין לנו כאן שום מכר וקרוב, גם אין לנו אב ואם להודיע על הצרה שניחתה עלינו, קיבלנו בהונגריה מאחד מגופי ההצלה 'כרטיס טיסה' לאמריקה, ועתה היכן נעשה את השבת? איך נישאר כאן לבד בין כל הגויים? וכיצד נמשיך מכאן את טיסתנו לאחר השבת?
שמעו הרב והרבנית את שאלותיהן, ותיכף השיבו להן ברוב התרגשות, מעתה נהיה אנו ההורים שלכם! הרב יהיה ה'האבא' שלכם והרבנית ה'אמא' שלכם, באשר נלך אנו תבואו גם אתן, ביתנו יהיה ביתכן, ואנו נדאג לכל צרכיכם! רק שלא תחללו ח"ו את השבת קודש!.
נענו הבנות והסכימו בדבר, הן לא עלו חזרה אל אותו אווירון, ונשארו ביחד עם הרב והרבנית בארץ ניכר באיסלנד הרחוקה, כשאינם מכירים אף לא אדם אחד, ואף לא מבינם את שפתם של הגויים המקומיים.
ביום השבת אחר הצהריים, כשירדו הרב עם הרבנית אל לובי המלון בו שהו, שמו לב שהגויים המקומיים מצביעים עליהם ומתלחשים אודותיהם, הם חששו מאוד והתייראו לנפשם, כי האנטישמיות באותה תקופה שלאחר השואה גאתה בכל המקומות.
לפיכך תיכף עם צאת השבת התקשר רבי משה אל אחד מן העסקנים שהכירו והודיעו על כל הנעשה עימו, והוסיף שבהיות שחושש הוא ומתיירא מן הגויים אשר סביבותיו לפיכך רוצה הוא רק להודיעו, שיידעו היכן הם נמצאים.
והיכן בדיוק הנכם נמצאים עתה? – שאל העסקן.
סיפר לו ר' משה על נחיתת האונס שנחת מטוסם בלב מדינת איסלנד, ובהיות שיצא המטוס להמשיך דרכו ביום השבת קודש נשארו הם לעשות שם את השבת.
לא חלפה שעה קלה והנה אותו עסקן התקשר בדחיפות את ר' משה, ואמר לו בהתרגשות גדולה שאותו מטוס שיצא לדרכו בשבת התרסק בגרמי שחקים, וכל הנוסעים כולם נהרגו, ואתם הניצולים היחידים מאותה טיסה!
התברר שעל אף התיקון שבוצע באווירון הישן המקרטע, עדיין לא היה ראוי להפלגה רחוקה שכזו, הוא לא עמד בעומס, ולאחר כמה שעות של טיסה לפתע פתאום 'התפרק' לו המטוס בגבהי שמים, ולא נשאר ממנו ומכל נוסעיו מאומה!
עתה הבינו ר' משה והרבנית היטב את אשר התלחשו הגויים כשהצביעו עליהם בבית המלון שבאיסלנד, הם ידעו היטב שהם היו אמורים להימצא גם כן באותה טיסה, ורק מחמת שמירתם ההדוקה על השבת בחרו להישאר באיסלנד ולא לחלל את קדושתה, ובזכות שמירת השבת ניצלו ממוות לחיים!
כמה ימים לאחר מכן נמצאה טיסה מסודרת עבורם שלקחה אותם ביחד עם הבנות 'המאומצות' החדשות שלהם היישר אל ניו יורק שבארצות הברית, שם הקימו את הישיבה הקדושה לתפארת, השיאו את שתי הבנות שהצטרפו אליהם באותה שבת, וזכו להקים דורות ישרים מבורכים לתפארת בית ישראל.
וכבר נודע מאמר חכמינו ז"ל, הובא ב"טורי זהב" הלכות שבת (סימן רסז ס"ק א) אם משמרים ישראל את השבת, השבת משמרת אותם!
כי היא מקור הברכה!
(טיב הפרשה)