התבוננות // יוחנן וסרמן
רבי יחיאל מיכל עפשטיין, בעל 'ערוך השולחן' שואל בפירוש שחיבר להגדה של פסח, מה הפשט בדברי חז"ל שאמרו "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור".
היכן מצינו כדבר הזה שאדם יהיה חייב לומר תוך כדי קיום המצווה, את שמה של המצווה כדי לצאת ידי חובתו? ואיפה ראינו שרמוז הדבר בתורה שצריכים לומר 'פחס' כדי לצאת ידי חובת קרבן פסח, ו'מצה' כדי לצאת ידי חובת אכילת מצה' ו'מרור' כדי לצאת ידי חובת אכילת מרור???
אלא, מתרץ ה'ערוך השולחן', שמי שלא אמר את שלושת הדברים הללו לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים!
אבל את המצוות של אכילת פסח, מצה ומרור, אפשר לקיים בהידור גם בלי לומר את שלושת המילים הללו.
ולמה צריכים להזכיר פסח מצה ומרור כדי לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים???
מסביר ה'ערוך השולחן', שבעצם החיוב להזכיר את יציאת מצרים קיים בכל ימות ובכל לילות השנה, ולא רק בליל פסח. במה מיוחד ליל הסדר? שבלילה זה צריכים להזכיר גם את המרור, את השעבוד, גם את הגאולה וגם את המצה שאנחנו אוכלים זכר לאותה גאולה שגאלנו ה' מיד ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.
וזה כי חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים, ואיך יוכל אדם לשמוח ביציאת מצרים אם הוא לא היה משועבד קודם לכן? לכן צריכים לספר גם על קושי השעבוד, המרור, וגם על העונשים שהקב"ה נתן למצרים – פסח-מכת בכורות, וגם את הגאולה – מצה.
**
ומכאן נענה ונאמר אף על שאר הדברים שבתורה.
אנחנו רוצים לשמוח עם התורה, אנחנו רוצים שהילדים שלנו ישמחו עם התורה, אבל איך הם יוכלו לשמוח אם לא נתאר לעצמנו ולהם איך היו נראים חיינו בלי התורה?
אם אנחנו רוצים לשמוח עם השבת ושהילדים שלנו ישמחו בשבת, אנחנו צריכים לתת להבין כמה שפלים ואמללים הם חייהם של אלו שלא זכו לאור השבת, וכן על זה הדרך בכל המצוות שבתורה.
והאמת היא שזה עיקר העיקרים של החינוך הנכון. לתת לעצמנו ולילדים שלנו את ההרגשה שהתורה מרוממת אותנו, מחזקת אותנו, מנשאת אותנו. בלעדיה לא היינו קיימים בכלל, ואיתה אנחנו נזר ותכלית כל בריאת העולם.
זאת נקודה שלדעתי כדאי לקחת אתנו מפסח, לכל ימות השנה.