לרבות את הסומא
פעם הגיע אברך מישיבת 'פורת יוסף' לאדמו"ר הקוה"ט רבי מאיר אבוחצירא, 'בבא מאיר' זיע"א. שאל אותו הבבא מאיר: "יש אצלכם בישיבה אברך תלמיד חכם בשם בן ציון אבא שאול?"
משיב האברך: "אברך? הרי זה ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, חכם בן ציון אבא שאול!"
נאנח הבבא מאיר ואמר: "אתמול הוא היה אצלי, שאלתי אותו מי כבודו, אמר לי: 'בן ציון אבא שאול'. שאלתי: מה כבודו עושה? אמר לי 'לומד בפורת יוסף'"…
אין פלא שה'אברך' ש'לומד' בפורת יוסף הוא ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, אותו ראש ישיבה שזכה להעמיד דורות של תלמידים גדולי תורה ויראה. הרי כך למדנו, שמי ש"מתרחק מן הכבוד" – הוא זה שזוכה לקנין תורה!
הגה"צ רבי חיים שמואלביץ זצ"ל אומר דבר מבהיל. הקב"ה חנן את האדם בחמישה חושים: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, וכשהוא נוטל ממנו חוש אחד – הוא מחזק את החוש האחר, להקל עליו את החסרון. למשל, מי שהוא סומא ל"ע, חושי השמיעה והמישוש שלו מפותחים מאוד. ומי שהוא סומא וחרש ל"ע, כנגד זה חושי הטעם והריח שלו מפותחים מאד.
כעין זה – אומר רבי חיים שמואלביץ – בזקנותו של האדם, הקב"ה מגביר אצלו את תאוות הכבוד. ואם האדם לא יעבוד על מידותיו בצעירותו, כשיזקין יסבול קשות מתאוות הכבוד. היא תשלוט עליו ותמרר את חייו.
('אבות ובנים' על מסכת אבות)